בלוג סיפורי טוקיו הוטל

פרק 7+8

עשיתי שני פרקים כי פרק 7 נורא קצר

טוב אז תהנו

פרק 7:

פרק שאהבתי במיוחד תיהנו:]

בפרק הקודם:

טום קם בשמונה מת מעייפות הלך לכיוון המטבח

הוא ראה שם את ביל מחזיק כוס קפה ומעיין בעיתון

הוא לא הבחין בטום

טום הביט בו והכול עבר בעיניו כמו פלאשים

פרק 7:

טום הביט בביל והכול עבר בעיניו כמו פלאשים

פלאש, 10 שעות עברו מאז הוא ואחיו רבו

 10 שעות עברו מאז שהכה את אחיו הקטן.

פלאש, 9 שעות עברו מאז שהתפרץ לחדר אחיו וחשב שהוא הולך להתאבד

9 שעות עברו מאז שהוא ראה את אחיו הקטן בוכה מזה שנים.

פלאש, 7 שעות עברו מאז שטום ניסה להירדם ולא הצליח

פלאש, 5 שעות עברו מאז ששמע את יבבות אחיו הקטן  מהחדר ליד

5 שעות עברו מאז שבכה על הכרית והצטער על מעשיו

פלאש, חצי שעה עברה מאז שהתעורר משינה גרועה

פלאש, דקה עברה מאז שראה את אחיו במטבח

פלאש, שנייה עברה מאז שהוא הבין כמה הוא רוצה אותו בחזרה

הפלאשים נגמרו

טום הביט בביל שעדיין לא הבחין בו

טום התקרב בשקט לביל מאחוריו

ביל הרגיש זוג ידיי נקרחות סביב מותניו, זה היה טום

ביל הניח את כוס הקפה והסתובב לטום

הביט בו ודמעה זלגה מעיניו

טום חיבק את ביל , וביל אותו

"אני מצטער" לחש טום לביל באוזנו

"אני בחיים לא אפגע בך יותר" לחש שנית והמשיך לחבק את אחיו חזק

טום הזיל דמעה

ביל פשוט לא דיבר וחיבק אותו בחזרה

הם התחבקו ככה אולי שעות

הם לא שמו לב לזמן שעבר

ביל התנתק מהחיבוק של טום והסתכל עליו בחיוך קטון

"אני סולח" אמר ביל

טום היה מאושר הכול חזר להיות כמו קודם

*צלצול טלפון

פרק 8:

בפרק הקודם:

ביל התנתק מהחיבוק של טום והסתכל עליו בחיוך קטון

"אני סולח" אמר ביל

טום היה מאושר הכול חזר להיות כמו קודם

*צלצול טלפון

פרק 8:

טום הרים את השפופרת של הטלפון

טום:" הלו"

דיוויד: "טום זה דיוויד"

טום:"היי דיוויד מה קורה?"

דיוויד:"טום אתה זוכר שיש לכם הופעה עוד שעתיים

טום:"זוכר אנחנו בדרך"

טום ניתק את הטלפון ונכנס לאוטו ביחד אם ביל

הם הגיעו כולם כבר היו מוכנים

הם עלו לבמה והחלו לנגן

ביל עלה אחריהם מתחיל לשיר

ההופעה נגמרה וכולם חזרו הבית והלכו לישון

רק טום לא נרדם

ההרגשה הזאת מאותו יום ההרגשה הזאת שמשהו הולך לקרות לא עזבה אותו

עבר שבוע מאז ההופעה

שבוע קשה של חזרות לקרת ההופעה הגדולה שהולכת להיות להם בגרמניה

וההרגשה הזאת לא עברה

רק התחזקה מיום ליום לא הניחה לטום לישון

*מנקודת מבט של טום* כבר שבוע עבר מאז הריב שלי אם ביל

אנחנו בסדר עכשיו אנחנו מחייכים כל הזמן ,ביל בעיקר

עבר שבוע גם מאז ההופעה

היא הייתה אחת הטובות שהיו לנו

אבל עדיין יש לי את ההרגשה הזאת מאותו יום היא לא עוברת זה משגע אותי

משהוא הולך לקרות ואני לא יודע מה

אני מרגיש שאני חיי בתוך קובייה שחורה ,לא רואה כלום,לא יודע כלום וכולי דאגה,מה לעזאזל הולך לקרות!?

המחשבה הזאת מעסיקה אותי יותר מידי ועוד יומיים ההופעה....

ג'ולי תהיה שם גם המפלצת הקטנה הזאת

אני מקווה שהתחושה הזאת פשוט תעבור לי

למחרת בבוקר-

טום פקח את עיניו

הוא הצליח להירדם לכמה שעות

הוא ירד למטה למטבח ,ביל לא היה שם ,הוא ראה פתק על השולחן והתחיל לקרוא

"טום יצאתי לקניות ,אני רוצה לקנות בגדים חדשים להופעה מחר אני יחזור מאוחר יותר"

טום סיים לקרוא "יופי הולך לקניות ומשאיר אותי אם הבלגאן"

 הטלפון של טום צלצל

טום:"הלו"

ג'ולי:"טומי!!!"

טום:"מה קורה מפלצת"

ג'ולי:"תשתוק , מפלצת מי שמדבר וחוץ מי זה איפה ביל?"

טום:"הוא יצא לקניות והשאיר אותי אם כל הג'יפה"

ג'ולי: "ג'יפה כמו השיער שלך"

טום:"סתמי!, טוב מה רצית?"

ג'ולי:"רציתי לשאול אם אתם מוכנים להופעה מחר?"

טום:"מוכנים אל תדאגי"

ג'ולי:"יופי!, אתם בטוח תראו אותי שם"

טום:"בטח שנראה איך אפשר לפספס מפלצת כמוך"

ג'ולי:"אתה מפלצת, טוב ביי"

טום :"ביי"

טום ניתק את הטלפון

הזמן עבר מהר והשעה הייתה כבר 7

ביל הגיע הבית מתנשף אם שקיות בידיים

הוא הניח את השקיות על השולחן

"תגיד טום באלך לראות סרט?" שאל ביל את אחיו

"כן בטח איזה סרט?" שאת טום "השדים של אמילי" אמר ביל ומוציא את הסרט מהקופסא

ביל התיישב וטום לידו, הם צפו בסרט ,אבל טום לא הצליח להתרכז

הוא הביט בביל, הוא היה מרוכז בסרט, ההרגשה הזאת הייתה חזקה יותר מתמיד

הסרט נגמר,הם הלכו לישון כדי לאסוף כוחות להופעה מחר.

זהו ביינתיים אני רוצה הרבה הרבה תגובות