מצטערת על הייבוש, בשבועיים האלה היו לי מתכונת ובגרות, לא היה לי זמן פנוי.
אז.. פרק 6:)
רועי חשב על לנקות את הראש, והתקשר לאריאל, חברו הטוב. " מה קורה? באלך לצאת? "
" ניפרדנו. " אמר בלי רמז מטרים
" מי? " שאל בבילבול
" מה מי? אני ומיטל " תקף " בוא נצא, אני חייב לנקות את הראש. אני מחכה לך למטה עוד חצי שעה " אמר, וניתק לרועי שנותר מבולבל, לא מבין מה פשר ההיפרדות הזאת, הם ניראו זוג כלכך טוב, שנה וחצי היו ביחד. אבל אחרכך הוא ניזכר שכמו שלו ולאוריאן היה טוב, הם בכל זאת ניפרדו. ודווקא הזוגות שניראים הכי טוב לעיין- הם אלא שיש להם הכי הרבה בעיות, הם אלא שתמיד מנסים להסתיר את הרע בטוב. שמים מסכה שהם בקרבת אנשים, ומסירים אותה כשהם מתרחקים.
הוא ניכנס למקלחת, מנסה לשתוף מעצמו את כל המחשבות, רוצה לשנות גם את התדמית של האגואיסט ולא לדבר עם אריאל על הפגישה שלו עם יוני ועל מה הוא מציע. אחריי חצי שעה, אריאל כבר חיכה לו למטה, מעשן ושואף היישר לריאות. " מה עובר עלייך? מה אתה מעשן באמצע הרחוב ג'ויינט? " צעק, לקח לו את הסיגריה והעיף אותה לשיחים. " כנס כנס לאוטו "
אריאל לא ענה כל הדרך, הוא רצה לנקות את הראש רק בעזרת אלכוהול ולא בעזרת ניפוחי שכל או בעזרת הטפות מוסר. "אז..למה ניפרדתם? " שאל רועי כשהם היו בדרך לכניסה של הפאב.
קול אנחה נישמע מאריאל " כבר כמה זמן שאנחנו רבים, ו..לא יודע. זה פשוט קרה. "
" איך אתה יודע? אולי היא סתם רוצה פסק זמן? "
" אם היא הייתה רוצה פסק זמן, היא לא הייתה מחכה לי על הספה עם 3 מזוודות, ואומרת שזה ניגמר. " אמר
" ניגמר? ככה היא אמרה? " התפלא, " כל הזוגיות הזו ניראתה כלכך מושלמת. "
" מושלמת אולי לעיין שלך. היה לנו הרבה בעיות, אתה יודע, אני בן 23 היא בת 22, היא חושבת על העתיד איתי, ואני חושב על הקריירה. אף פעם לא חשבתי על חתונה, או על ילדים, או על בית, פשוט לחיות את החיים עם האישה, ועם הקריירה.. וזהו "
" אתה חייב להבין שזה לא עובד ככה, אתם זוג כבר שנה וחצי, היא מחכה לטבעת, אתה מחכה לתואר הראשון שלך, זה לא יילך .עדיף ככה, האמן לי. "
" לא,רועי, אתה לא מבין! אני אוהב אותה, וזה לא פשוט להגיד 'עדיף ככה' , כי זו בעיה שאפשר לפתור. " אמר " עזוב, אין לי כוח לזה. ייצאנו בשביל להנות לא בשביל לדבר. "
" לא, אתה לא מבין! " החזיר " אם אתה כלכך בטוח שאפשר לפתור את הבעיה הזו, אולי תשתף אותי באפשרויות? " אמר.
" אני באמת לא יודע. זה או ש..אני מבטיח לה את העתיד, או שהיא עוזבת אותי. זה האולטימטום. "
" אתה תיענה לאולטימטום שלה? זה לא ניראה לי שווה את זה שתהרוס את מה שאתה ציפית לו כל החיים, מצד שני.. "
" אין צד שני. אני את כל החיים שלי נתתי בשביל הקריירה המחורבנת הזאת, ואין מצב שבגלל אישה אני אפסיד את זה. " תקף.
" יש צד שני, הצד הוא שזו לא סתם אישה, זו אישה שאתה אוהב " אמר, מסיים את השיחה וניכנס לפאב.
" מפגרת! מה את נותנת לו אולטימטום? את רוצה שתיפרדו ואז תפסידי אותו לגמריי? " אמרה ג'ול בתקיפות.
" ברור שאני מעדיפה את זה " תקפה חזרה " מה את רוצה? שאני אשב רגל על רגל, כל יום כל היום? ממש לא. אני מעדיפה להישבר עכשיו ולהכיר מישהו חדש. זה לא נורמלי החיים האלה. אני רואה אותו אולי שעה ביום. שעתיים זה ביום טוב. "
" את סתם ניסחפת, אתם אוהבים אחד את השני אז למה לגמור את זה ככה? "
" אמרתי לך, כי אני לא מסוגלת לחיות חיים כאלה. אם הוא מעדיף את הקריירה עליי- שיהיה לו בהצלחה. " אמרה, היא לא הייתה בטוחה בעצמה ב100% אבל מה שכן, היא הייתה בטוחה שאם היא תראה לו שיש פה אולטימטום שזה היא או העבודה שלו, אולי היא תראה בבירור את מי הוא מעדיף.
" מיטל, שתיינו יודעות שהוא כל החיים שלו השקיע על העבודה הזאת, על מנת לרצות את ההורים, אל תהרסי לו את זה. זה לא פייר מצידך. " אמרה.
" רגע.. באיזה צד את? " אמרה מיטל, מאוכזבת מהתגובות שלה.
" אני לא בצד של אף אחד,אלוהים. " ענתה " אני בסך הכל רוצה שיהיה לך טוב. כולם מקנאים בזוגיות שלכם, אתם מושלמים. למה את הורסת את זה בגלל רגע של משבר? "
" מושלמים? " השמיעה קול גיחוך " את לא מתארת לעצמך כמה אנחנו רבים בזמן האחרון, את לא מתארת לעצמך עד כמה הסקס גרוע, ואת לא מתארת לעצמך עד כמה זה 'לא רגע של משבר' , כי זה לא משבר, זה המציאות, וצריך לקבל אותה "
ג'ול השמיעה קול אנחה, היא כבר לא יידעה מה להגיד לה, אולי היא צודקת, אולי היא לא, אבל זוגיות ניבנת עם המון שלבים, והרבה זמן, רצון וכוח, אך אפשר לפרק אותה בשניות. וזה מה שמיטל עושה, והיא לא רואה את זה.
'עוד פעם היא..' רועי מילמל לעצמו, רואה את הבחורה מלפניי כמה שבועות מתקרבת אלייו שוב.
" יש לך מצית? " שאלה.
" אני מציע לך לקנות מצית. " אמר כתגובה.
" אני מציעה לך, לא להביא עצות "
רועי הוציא מכיסיי הג'ינס מצית " למה ? הן עד כדיי כך גרועות? "
" לא, הן לא עוזרות במיוחד. הריי למה לקנות אם אפשר לבקש ממך? " קרצה. " ענת וקסמן " הושיטה את היד. הוא לא האמין למשמע אוזנייו, הוא החוויר ושתה את כל כוס הוודקה שהזמין בשניות ספורות.