מחשבות על בור ללא תחתית
נגיעות של קצת. |
| 10/2008
מוזר אבל... עדיין מוזר. לי לפחות.
אני לא מצליחה לכתוב כאן עוד כמו שצריך.
אני מרגישה אבודה מבחינת כתיבה. אפילו 2 שורות של דבר שטותי לחלוטין לא מצליח לצאת מהאצבעות שלי למקלדת, או מהעפרון לדף.
נחסם לי המוח.
כשאני נמצאת אצל חבר שלי, אני מרגישה כאילו אני בחופשה.
אף אחד לא אומר לי מה לעשות ואני נהנת כל רגע שאני איתו.
כשאני נמצאת בבית אני פקעת עצבים כל הזמן ועצבנית על כולם.
כל מי שבבית מצליח לעצבן אותי בכל דרך שהיא. אני לא מסוגלת לנהל שיחה נורמאלית עם אף אחד בלי להתעצבן בשלב כלשהו.
אני אוהבת להיות אצל חבר שלי אבל הוא לא בבית הרבה. הוא רק סופ"שים.
אין לי מה להתלונן על זה בכללי, כי אני בעצמי גם בבית רק בסופי שבוע, אבל עכשיו אני כל החגים בבית והוא לא. וכאן באה התחושה שאני מחכה לו.
;היום הוא הוציא גימלים והוא יהיה עד יום רביעי בבית!
כשהוא סיפר לי את זה התחושה הכללית והמאוד עצבנית שלי נרגעה
הראש כואב לי בצורה כרונית כבר כמה ימים, ואני לא עושה עם זה כלום. אני נותנת לזה לעבור בתקווה שזה באמת יעבור.
אתמול אמאבא אספו אותי מחבר שלי לשדה התעופה כדי לקחת את אחותי. וזו הייתה הפעם הראשונה שהם פגשו אותו, וגם זה לא היה בדיוק לפגוש. הוא הציץ פנימה לאוטו ואמר שלו, ונתתי לו נשיקה ונסענו
היו לי כמה חלומות מוזרים עם לטאות ענקיות ומרתפים שלא קיימים באמת בבית ומאפה בננות טעים...
אע אני אלך לאכול ולישון. רעב לי.
לילה טוב לכולם!
|
נכתב על ידי
אבולה
,
12/10/2008 00:38
בקטגוריות תזכורת, אהבה ויחסים, תובנות אישיות, קיטורים, נסיעות, לפנות בוקר, מחשבות, אני, אוף, fun!, אוכל, בא לי עכשיו
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה