מחשבות על בור ללא תחתית
נגיעות של קצת. |
| 10/2008
לחשוב קצת, בכתיבה. מזמן זה לא היה....
לפעמים, הוא נשמע הכי מאושר ומאוהב ומתוק שרק יכול להיות.
אבל לפעמים הוא נשמע מונוטוני עייף ומשעמם, משועמם אפילו, חסר חשק וחסר רצון להמשיך את השיחה.
אני לא אוהבת לדבר בטלפון רק בגלל זה.
כי אנשים לא מצליחים לומר את כל מה שהם רוצים בטלפון. כי אני יודעת בעצמי, שזה קשה בצורה שלא תיאמן להביע רגשות, ועוד דרך מכשיר מוזר שפועל בצורה מוזרה עוד יותר.
אני אוהבת אותו. אני אומרת לו שאני אוהבת אותו. אבל אני לא מאוהבת בו. עוד לא. אולי לעולם לא? אני לא יכולה עוד לדעת.
הוא חשוב לי כל כך. יקר לי כל כך.
אני יודעת שאני העוגן שלו, אבל אני לא בטוחה שהוא יודע שהוא העוגן שלי.
הקשר הזה שלנו התחיל מהר נורא, רצנו בהכל. ניסינו להספיק את הרכבת, לפני שהיא עוזבת את הרציף.
אולי היה צריך לנסוע באוטובוס, נסיעה ארוכה יותר, עם יותר תחנות. קשה יותר, לא חלקה ובהחלט לא ממוזגת כמו ברכבת? ואולי לא.
אני לא רוצה לחשוב בצורה של "מה היה קורה אם.." כי הצורה הזאת הרסה לי הרבה דברים, וגם למדתי שאפשר להמשיך לחיות גם בלי המחשבה הזאת.
טוב לי איתו.
לא היה לי ככה טוב אף פעם.
הוא מקשיב, מתחשב, מפנק, אוהב.
הוא העוגן שלי.
כל סופ"ש שמגיע ההתרגשות עולה, אני יודעת שאני הולכת לראות אותו.
השפתיים שלו רכות ונעימות וטעימות כל כך.
אני נכנסת לאוטו אחרי שבוע שלא ראינו אחד את השניה ואנחנו מתנשקים וזו הנשיקה הכי טובה שיש כל סופ"ש!
אני שמחה שיש לי אותו.
הבחירה שלי הייתה נכונה.
אני אמצא ביצי קינדר!
מחר אני הולכת לקנות, ואני אצלם ואני אשים פה!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה