מחשבות על בור ללא תחתית

מאהבת או בת זוג?

לפני כמה שנים(2 וחצי במספר) פיתחתי מערכת יחסים לא מחייבת עם בחור שגר בעיר שבה עשיתי שנת שירות.

היה כיף כל הזמן שבילינו יחד, ולמרות שהיה כיף, ונהננו מהחברה אחד של השנייה, הוא לא אמר שום דבר לחברים שלו, וכשהיינו שנינו באותה סביבה עם החברים שלו, הוא לא התייחס אליי ולא החליף כמעט מילה איתי לידם.

אני, טיפשה שכמותי, לא אמרתי לו דבר על זה. לא העזתי לערער במה שקורה כי לא רציתי "לאבד" את מה שהתחיל בינינו. (כה פתטי, אני יודעת)

לקראת סוף השנת שירות, בימים האחרונות ממש הלכנו כל הקומונה למסיבה ביער, מסיבת גיוס של מישהו. על האש ואלכוהול ואנשים וכיף.

באותה מסיבה הבחור די סירסר אותי, "נתן" אותי לחבר טוב שלו. כאילו שזה מותר והגיוני.

אני דחיתי את הבחור ההוא. העפתי אותו ממני כשהו ניסה לנשק אותי ולא אמרתי כלום לאף אחד. כאילו זה לא קרה בכלל.

באותו בוקר לפני שנסעתי הביתה ישבנו מאחורי התחנת אוטובוס והוא אמר לי שאני אחת שהיא מאהבת. מאהבת מצויינת, אבל לא בת זוג.

אני מוחה! אני לא מוכנה להיות המאהבת. אני רוצה להיות בת הזוג, מישהי נאהבת, בעלת מערכת יחסים בריאה ודו צדדית, בלי סודות ובלי שקרים.

העפתי את הבחור לכל הרוחות, מחקתי אותו. מהפייסבוק, מהנייד ומהמחשבות.

אבל עכשיו, ב2 וחצי בלילה כשאני נאבקת בעצמי ומנסה להרדם, כל מיני מחשבות עולות לי לראש, ואחת מהן היא שזה אבסורד שאני עושה הכל כדי לא לבנות מערכת יחסים בריאה, כשכל מה שאני כן רוצה זה מערכת יחסים בריאה.

בלי סטוצים, בלי שקרים, לדעת הכל אחד על השני. לא לפחד לשתף במחשבות ותחושות.

לקבל חיבוק אמיתי ולא משהו שקרי שמגע תוך כדי סקס, או כמחווה נעימה אחרי.

אני חושבת שהמכתב שכתבתי היה הכי אמיתי שהיה לי בשנים האחרונות, בהתחשב בזה שהפסקתי לכתוב מכתבים. כי לא מצאתי למי.

לא תיארתי מעל את כל אופן מערכת היחסים שהייתה לנו, רק חלקים אבל במכתב כתבתי מספיק דברים כדי שיבינו מה היה.

הנה מה שכתבתי.

"

אני לא אוהבת שבאים אליי עם חקירות ושאלות כאילו עשיתי משהו רע. זה גורם לי לברוח.
לסגור את עצמי ולחסום כל דבר שמגיע. לתקוף את מי שבצד השני למרות שהוא לא עשה משהו שהוא מודע אליו.
היית צריך להיות פחות תוקפני. הייתי צריכה להגיד לך.
אבל זה לא היה עוזר כי זה מי שאתה.
אתה שואל שאלות מקבל תשובות.
אתה מציע פתרונות עם ידיעה שגויה שהם מה ש"יציל" את המצב. שזה מה שנכון.
אתה לא צודק תמיד.
וקשה לי לפנות לאנשים ולהגיד להם מה אני חושבת עליהם. אני לא מסוגלת כמעט.
אין לי מספיק אומץ.
כל פעם שאני איתך בטלפון אני נתקפת פאניקה קלה ומחביאה אותה תחת מעטה של תוקפנות. אני הופכת לסוגשל כלבה כמעט כנגד רצוני.
ואני לא באמת רוצה להוריד את המעטה הזה כי אני יודעת שאתה בצד השני, מוכן להקשיב, אבל גם מוכן לתקוף אם יגיע הצורך ואם תראה חולשה.
מפחיד לי ואני לחוצה יותר מדי מהעסק.
אני לא רוצה להתקרב יותר מדי כי אני מפחדת מהתוצאות.
לא רוצה להקשר אליך יותר ממה שנקשרתי.
רוצה, אבל לא רוצה כי אני מפחדת.

במסיבת
גיוס ההיא התחלתי להתרחק. להאטם. לא יודעת בכל למה הבאתי לך את התמונה
ההיא עם ה"מלל". כי זה לא היה במקום.אני הרגשתי ועדיין מרגישה שאתה "מכרת"
אותי ליאיר.
קצת לפני שהלכנו לצד אתה דיברת איתו וזה נראה כאילו הוא מבקש אישור או שקר אחר.
לי זה הרגיש ככה. ואני נפגעתי כל כך שאפילו לא הייתי מודעת למה שקרה. ישר דחקתי את זה לצד המרוחק של המוח.
והמשכת
לנבור בזה כשאמרת שלא אכפת לך מה אני עושה עם מי, ושאלת איך היה, וגם אחרי
שאמרתי לך שלא היה כלום המשכת להגיד לי שאני לא חייבת "להחביא" ממך את מה
שהיה ושלא אכפת לך.
זה הכי כאב. שלא אכפת לך.
וזה עדיין כואב.
כי אני לא רוצה להיות רק הבחורה הזאת שאתה תתפרק עליה, או לפחות תנסה.
אני לא אהיה זאתי שאתה מזיין ואז הכל טוב.
אני לא אהייה ה"מאהבת", כמו שאמרת באותו הבוקר.
אני הרבה יותר טובה מאשר "מאהבת". והרבה יותר טובה מלהיות יזיזה.
יש לי נסיון לא מועט עם גברים, ואני למדתי את שלי בדרך בקשה.

אז אתה מבין לבד כבר שלא נעים לי, לא טוב לי, לא רוצה להיות בקשר כזה.
אני
מחפשת מישהו שאני אוכל לסמוך עליו, לצחוק איתו ולדעת שכל מה שאני אגיד
יגרום לו לענות לי בצורה שתגרום לי לחייך, או להבין משהו. מישהו שילמד אותי
ויאתגר אותי תמיד, מישהו שאני אוכל לישון במיטה שלו ולהתפנק.
מישהו שיוכל להגיד בפומבי שהוא איתי, שלא יתבייש ממה שיגידו, ושיהיה גאה בזה שאני "שלו".

אתה כבר מבין, שאין שום סיכוי שזה יהיה בינינו.

אז תניח לי, לא מתאים לי להיות בקשר. לא בטלפון ולא בכלל.
אני
מצטערת, אם האימייל הזה נופל עליך בהפתעה, אבל לי לקח לא מעט זמן להבין מה
אני מרגישה ועכשיו כשזה ברור לי לגמרי, אני ממש לא רוצה לדבר על זה יותר .

אני עושה את מה שטוב לי.

"

 כל מה שנכתב, בסופו של דבר, רלוונטי גם להיום.

אני מקווה שיום אחד אני אפגוש מישהו שכן יוכל לספק לי את מה שאני כל כך רוצה וצריכה.

ושאני אספק לו את מה שהוא רוצה וצריך, כמובן.