מחשבות על בור ללא תחתית

קראתי ברפרוף לרגע את הפוסט הקודם, ולרגע שכחתי למה הרגשתי ככה.

אני פחות ופחות מתבטאת בקול. לא אומרת בקול מה אני מרגישה, מה אני חושבת. מה עובר לי בראש?

התנהגות פסיכית במקצת. מוגזמת אפילו.

אומרת דברים שאני לא אמורה להגיד, לאנשים שאני לא אמורה להגיד.

מאבדת טאקט.

עושה חיפושים נרחבים באינטרנט על כל מי שאני מכירה, ולא מכירה.

אני יודעת שאותי אי אפשר למצוא.

יש בי געגוע לאנשים שעוד לא פגשתי. לאנשים שעוד לא הכרתי.

יום אחד אני אפגוש ואכיר.

האדם שולט בגורלו.