מחשבות על בור ללא תחתית

מלאים חששות,

מוצפים בתקוות שווא,

יכולים להיות הכי משפילים ביקום,

יכולים להיות הדבר הכי טוב שקרה בחיים.

יכולים להיות שקר אחד גדול.

ואולי הם סתם עוד מפגש, עוד אדם בדרך להבנה ולהכרה של האני העצמי.

אמרתי לעצמי פעם שעל כל מעשה שאני אעשה, לא משנה מה הוא, אני לא אביע חרטה.

אני לא מוכנה לחיות עם חרטות בחיים שלי.

אני אספוג טעויות, ואלמד מהן.

אני אספוג מעשים, ואלמד מהם.

בסופו של דבר כמה אפשר לטעות בחיים?

כל הטעויות הם מעשים, ואם נסתכל עליהן רק כ'טעויות', לא נוכל למצוא את הטוב במה שקרה.

כי בכל דבר שלילי יש דבר חיובי.

אולי יצאתי חבולה מהמפגש האחרון. מנטאלית בעיקר, אבל הסימנים הכחולים עוברים, הכאב מתעמעם והתודעה מתחדדת.

אני לומדת.

עדיין.