מחשבות על בור ללא תחתית

השעה 08:06, ואני תוהה לעצמי- איך זה שפעם ראיתי טוב כל כך, ועכשיו הראייה שלי גרועה כל כך?

אני יוצאת לחצר, מנסה להביט בציפורים על העצים, למצוא את העורבים שצועקים בבקרים הללו, אבל לא מצליחה לזהות אותם בלי משקפיים.

איך הגעתי למצב שרכשתי משקפיים "רק לנהיגה", ועכשיו כשאני מתעוררת בבוקר- אני מצחצחת שיניים ושמה את המשקפיים.

איך זה שלפעמים אני יורדת לסלון, מביטה לכיוון אמא, מבינה ששכחתי לשים משקפיים ועולה חזרה לחדר כדי לשים אותם.

משקפופרית.

יומן יקר,

אתה זוכר כשרק התחלנו?

כמה טוב היה לי, וכמה רע.

אתה זוכר את התקופה המחורבשת ההיא שפירסמתי פוסטים באורך של שורה עד 6, שרוב התוכן היה ספירה לאחות לשטות שלא קרתה, או חופן קטן של תלונות יומיומיות על הימצאי פה, בבית הזה(שאני עדיין בו, כמובן)?

כמה שטויות עברו פה.

רומנים לא ברורים, תקופה של זוגיות שהייתה ברובה בנויה על תחושת נוחות שגרמה להישארות במצב הזה, עד שנמאס לי.

מפגשים מהסוג השלישי, עם חייזרים ויצורים, ומלאכים ונסיכים.

מערכות יחסים אינטרנטיות רבות וארוכות וקצרות ומשונות ומדהימות. שסופן ככולן לדכוך ולהעלם, למרות שעל חלקן כל כך חבל לי.

חברים באים והולכים.

ויש חברים שהייתי שמחה אם היו נשארים.

המקום הזה מלווה אותי כבר 8 שנים.

הדבר היחידי שהתמדתי בו.

מי היה מאמין?

אז מה התחביבים שלי אתם שואלים?

ובכן, לכתוב בלוג ולקרוא בלוגים.

לישון

להיות בטטה אמיתית.

כמה עצוב.

היום אני הולכת לבריכה.

לשחות קצת.

אני אוהבת גם לשחות.

[אוהבת גם סקס, אבל שומרת את זה בצד. כי מי זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה?]