מחשבות על בור ללא תחתית

איך זה שדבר שאמור להיות לא קשור אליי בעליל מעצבן אותי(קלות)?

אני הבאתי לבחור את המספר שלה, וקידמתי את המפגש שלהם, אבל אני כל כך מקנאת בה.

אני רוצה לפגוש אותו בעצמי ולהתפעל מכמה שהוא גבוה וגדול ו-וואו.

אפילו שאני כבר יודעת. אני רוצה לגלות שוב.

אני כזאת קנאית.

תמיד נחשבתי לדברנית גדולה בתור ילדה.

מישהי שתמיד יש לה חיוך על הפרצוף, תמיד יש לה מה להגיד ותמיד מוצאת את הדברים הטובים בכל סיטואציה.

תמיד דיברתי ודיברתי, גם שטויות וגם דברים חכמים. בעיקר שטויות. ולא השתיקו אותי ונתנו לי להמשיך.

עד שעכשיו, בגיל 23 אני יושבת עם אנשים וכל כך שקטה. אפילו מופנמת אפשר להגיד.

מי היה מאמין שאני אהפוך להיות בת אדם מופנמת?

אני? מופנמת? 

מלאה בעצבות ואכזבות. כשלונות שאף אחד לא מודע לקיומם חוץ ממני.

מלאה בפחדים ורצונות לא ממומשים.

אפשר לראות את זה בבלוג. אני כותבת שאני הולכת לעשות משהו, הפעם אני אצליח, אני אתמיד, אני אעשה ואעשה.

וכלום לא קורה.

די. נמאס לי.

אני הולכת לישון.