מחשבות על בור ללא תחתית

חלמתי עליה הלילה.

מזמן לא חלמתי עליה בכזה בירור

היינו אני, היא, חבר שלה, ועוד שניים או שלושה אנשים מהבסיס שאני אוהבת-באוטובוס, או ברכבת. בכלי תחבורה ציבורי שנוסע לא מעט.

אני צילמתי

צילמתי אותה, את האנשים יחד, כולם שמחים, צוחקים. יש אושר בכל ההוויה הזו.

צילמתי אותה כדי שיהיו לי מזכרות יפות, כדי שאני לא אשכח.

ניסיתי להצטלם יחד איתה אבל כל פעם היא פנתה לאנשהו, התקרבה למישהו אחר ולא הצלחתי לצלם את שתינו יחדיו.

באיזשהו שלב התעוררתי, אבל היום שלי רק התחיל

בדרך ללימודים הבוקר חשבתי עליה שוב.

חשבתי על הצבא, על כמה שהיה לי כיף שם, איתה, עם אנשים אחרים.

בחלק השני של הצבא שלי, כמובן. בגדוד.

ואז חשבתי שמחלקה שבאמת נראה שהיה כיף בה זו הקשר.

גם כיף וגם אפילו פרקטי במידה מה לחיים..

ואז עלתה מחשבה על אם נעם הייתה מגיעה לקשר ולא אלינו.

היא הייתה אוהבת אותי. את זה אני יודעת. אבל אני לא בטוחה שהיא הייתה אוהבת אותי באותה מידה שהיא אהבה כשהיא הייתה איתנו.

אני יודעת בוודאות שאני אהבתי אותה.

ואני עדיין אוהבת אותה.

ומתגעגעת אליה כל כך.

אז עוד יום לימודים באוניברסיטה.

יום חדש בשבוע חדש(בכל זאת, אני מתחילה את השבוע שלי בימי שני..) שבו אני אתאמץ קצת יותר, ואצליח סוף סוף אולי להבין מה הולך פה.

מה הולך פה?