מחשבות על בור ללא תחתית

לפעמים באמת שאין מה להגיב.

רביעי בערב, בעודי גוססת לי על הספה בסלון בעקבות צינון לא צפוי בעליל, אחרי שאחותי הלכה לביתה, אחרי שאחותי ואני הכנו ארוחת ערב טעימה, אחרי הלימודים שהסתיימו באותו היום, השותף הטוב* הציע לי להצטרף אליו למסיבת בית.

מהר מהר אכלתי 2 אקמול צינון ללילה, החלפתי בגדים, התבשמתי קלות ויצאנו לדרך!

במסיבה היה נהדר.

מצחיק, צפוף, חם וקר.

הרבה אלכוהול שזרם, הרבה אנשים שהם -לא- שנה א' כמוני.

התערבבתי קצת!

בבוקר למחרת לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה. התעוררתי בסביבות השעה 8, הרגשתי שאני בתהליכי גסיסה מתקדמים, לקחתי 2 אקמול צינון וחזרתי לישון. לא לפני שאני שולחת הודעה בווסטאפ לחברתי ללימודים שאני גוססת וככל הנראה ללימודים היום-לא אופיע. לאחר 4 שעות התעוררתי שוב בשביל לקחת עוד אקמול.

כשסוף סוף הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה, השעה הייתה אחרי 2 בצהריים.

את יום הלימודים הזה אני בהחלט פיספסתי, ואני עדיין תוהה לעצמי כמה חומר פספסתי, ואיך ומתי אני אשלים אותו.

חמישי בשעה 5 בערב התקשרתי לאמא, במטרה לשאול איך ומה צריך בשביל להכין מרק שעועית(יש לי את כל המצרכים, חוץ מתפו"א, מסתבר!), ואמא שמעה מייד שאני חולה(גוססת!) והפצירה בי לחזור הביתה.

כמובן שמשכתי את ה30 דקות האלה ל3 שעות, אבל הייתי בבית כבר בחמישי בערב, עם מחר חם שאמא הכינה

עכשיו אני בבית, אחרי שעשיתי את מעט הכביסה שהבאתי איתי, ואחרי שהצטיידתי בעוד מגבות גדולות ונקיות ונעימות, ועוד סט מצעים(כמובן!).

עשיתי שיעורים בכמותי, קראתי והקלדתי חומר ממקצוע אחר שיש לי בוחן בשלישי, ולקראת הבוחן באנגלית שיש לי ביום שישי, לא עשיתי דבר.

אני ממש סטודנטית למופת ><

אני חייבת למצוא איך אני מסדרת את עצמי מבחינת בניית הימים שלי.

אני אגיע לזה, בתקווה שמוקדם מאשר מאוחר.

הייתי רוצה להגיד שאני נהנת, אבל אני לא מצליחה עדיין.

אני כמעט נהנת.

*נכון, לא ציינתי את זה בכלל. יש לי שני שותפים: אחד שותף טוב, והשני..פחות.

יש בינינו אחלה אינטרקציה ושנינו באותו הראש, שזה מצויין!