מחשבות על בור ללא תחתית

9 שנים שאני בישראבלוג.

9 שנים של שינויים.

אני זוכרת שמצאתי מוסף שבת, או משהו דומה, חצי מקופל על הרצפה ליד המקרר, אי שם ב2004.

פתחתי את הקיםול והייתה שם כתבה על ישראבלוג.

אתר בלוגים, שכרגע זה "הדבר החם". לכולם יש, אפילו לאחותי הגדולה יש.

אחד סודי, שאני, כביכול, לא יודעת עליו, אבל סודי.

אישי, פרטי. שלה.

לפני 9 שנים ראיתי כתבה על ישראבלוג בעיתון, מעריב, או מעריב לנוער, עליתי למחשב וחיפשתי. מה זה הישראבלוג הזה שקראתי עליו עכשיו.

ככה הגעתי לכאן.

והגעתי בדיוק בתחילת הפריחה שלי.

בת 14 וקצת, הלכתי עם החברות לים כל שבוע, פגשתי בחור חמוד חמוד חמוד, חתיך הורס כובש מדהים מסנוור, בים.

מלאה בהורמונים, מלאה בהתלהבות, מלאה ברצון להנות, לכייף, לפגוש אנשים, לצחוק, לשמוח.

הרגשתי בעננים.

בת 14 וקצת, ובעננים.

ריחפתי מחשבתית. הייתי מאוהבת מעל הראש באותו בחור הורס כובש מדהים.

[לפעמים אני עדיין מאוהבת בו.

מזמן לא חשבתי עליו]

גדלתי פה. התפתחתי ריגשית, מנטאלית, ואפילו פיזית.

כתבתי דברים שהיום אני לא כותבת לכל אחד. פירטתי דברים פיזיים, כמו שקרו. כמו שחשבתי שקרו. המון תשוקה, המון רגשות, המון ממני.

ולאט ולאט נסגרתי.

נגמרתי.

אני עדיין פה, אבל חסרה לי התשוקה.

חסר לי הרבה.

אני מקווה שזה לא חסר לעוד הרבה זמן.

משנת 2004 אספתי לחיקי לא מעט בלוגים קבועים.

אני מקבלת לא מעט מיילים על עדכונים בבלוגים.

[וגם שם עשיתי סינון מאסיבי.]

יש בלוגים שאני יודעת שכשאני מקבלת את העדכון במייל אני צריכה לפנות זמן, פיזי ו\או ריגשי בשביל לקרוא.

יש כאלה שרוב הזמן נמצאים שם ומשעשעים אותי, עוזרים לי לקבל הפוגה באמצע היום.

גורמים לי לצחוק, ולפעמים אני הכי צריכה את זה באמצע היום.

אני אוהבת את הבלוג שלי.

את האנשים שפגשתי דרכו, את האנשים שלא פגשתי דרכו.

הבלוג הזה הוא חלק ממני.

למה הבאתי את זה פתאום?

לא יודעת.

כנראה שיש לזה קשר לעובדה שיש לי טרליון שיעורי בית.