מחשבות על בור ללא תחתית

בורחת מהמציאות

בורחת מבטחון ואחריות.

מתחבאת בתוך כונכייה שנקראת החדר שלי, איפה שבטוח ורחוק מכולם.

עם שותף נהדר ותומך.

דיברתי עם אמא ביום שישי

אמרתי לה שהחלטתי להפסיק ללמוד, למצוא עבודה עכשיו ולהתחיל ללמוד שוב באוקטובר.

אני נשארת בבאר שבע, אני אעבוד פה, אגור בדירה שלי.

היא אמרה שהיא דיברה גם עם אבא,

ושניהם איתי. יתמכו בי.

לגבי זה אני שמחה.

בתקופה האחרונה ממש קשה לי להרפות מהדיכאון שיצא.

אני מתגעגעת אנושות לנעם, ואין לי ממש עם מי לדבר על זה.

אני לא יודעת עם מי אני יכולה לדבר.

אני לא יודעת גם מה להגיד.

אני מתגעגעת לחברה המתה שלי?

מה כבר אפשר לעשות?

מה אפשר להגיד?

אין לי מה לומר עוד.

מישהו שמע על עבודה מעניינת בב"ש?