מחשבות על בור ללא תחתית

הפוסט הזה נפתח לראשונה ב27/7. מאז, אפילו לפני אני רוצה לכתוב אבל מרגישה שאני לא מצליחה להוציא כלום.

רוצה להיות מחוזרת. תחושה נעימה.

יש היה לי מחזר מבוגר, אני יודעת שזה מועד לפורענות אבל זה נעים לי, ומצד שני לא נעים לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

ילדה, רוצה לבוא איתי לסיני?

הבחור של הסקס נעים ולא נעים. יש לי צרכים שאני רוצה לממש והוא כאן. איך מתנתקים מזה?

כשהתחיל המבצע הצבאי, הייתי צריכה לעשות בדיקות דם, אז קבעתי לי תור במרפאה הקרובה לביתי(בבאר שבע), ולא טרחו להודיע לי שהמרפאה סגורה בגלל שאין להם מרחב מוגן.

בבוקר למחרת כבר הלכתי למרפאה אחרת, ואין לי באמת מה להתלונן אליהם.

המצב שאנחנו נמצאים בו ממש לא צריך להיות משהו שאנחנו רגילים אליו ויודעים איך לפעול כל הזמן.

ממש לא.

אז עשיתי את בדיקות הדם, וכרגיל לא יצאו משהו.

בינתיים אני מנשנשת לי B12, אולי הפעם הגוף כן יספוג. נראה כבר עוד חודש- חודשיים, בבדיקות הבאות.

המחזר המבוגר, הנשוי, האבא, הביא לא מתנה.

נפגשנו. כלום לא קרה, הוא ניסה ואמרתי לא ומיד חזרנו לשיחה שהיינו בה לפני כן.

עכשיו אנחנו מדברים הרבה הרבה פחות. ואני לא מרגישה רע עם זה.

אני מרגישה אפילו טוב, כי אולי הוא התעשת ולא מועד לפורענות שכל כך קל למעוד אליה.

אני עוד מחפשת דירה.

רוצה לצאת מהדירה שאני נמצאת בה עכשיו, ולמצוא מקום פחות מתפרק, יותר ידידותי, יותר קרוב וגם אם יותר יקר.

מצאתי דירה.

קרובה לאוניברסיטה. עם עוד שותפה אחת. אני והיא.

היא נראית מאוד נחמדה, הייתה נעימה כשבאתי לראות את הדירה.

וגם הדירה נראית נהדרת

השבוע אני אפגוש את הבחור שמתעסק עם החוזה(אחיו של בעל הדירה), ונחתום על החוזה.

הוא נשמע בטלפון כמו אדם טוב. הייתה לנו שיחה טובה, עם רשמיות ועם פחות.

אז מצאתי דירה!!!

עם תנור אמיתי, וזרם אמיתי בצנרת!

שני דברים שנורא חשובים לי :)