מחשבות על בור ללא תחתית

שישה ארגזים שמצאתי.

ארבעה כבר מאורגזים.

שניים חתומים על ידי מסקנטייפ שקוף ולא טעים במיוחד.

אני אוספת דברים לתוך ארגזים. עוד ועוד, וזה פשוט לא נגמר.

יש לי כרגע שני ארגזים חצי מלאים, ושני ארגזים מפורקים.

ואני יודעת שזה פשוט לא יספיק לי. אני צריכה עוד ארגזים.

מה עם כל הבגדים שלי?
מה עם כל הכוסות והקערות והכלים שלי שלא ראו אור שמש כי לא רציתי לחשוף אותם לשותף שזורע הרס וחורבן?

ואיך אני אעביר את כל הספרים שיש לי פה?

איך זה קרה?

איך יש לי כל כך הרבה דברים בחדר כל כך קטן?

ולחשוב שאני עוברת לחדר קטן יותר

טוב, הפעם אני אהיה עם שותפה אחת, ואני לא אשמור את -כל- רכושי בתוך הארון שלי בחדר. 

בתקווה שהיא לא תזרע הרס וחורבן

אני חיית לילה. קריר בלילה, ואין רעש מיותר מבחוץ.

החושך עושה לי טוב (לא שהאור לא עושה לי טוב גם, כן?)

אני כל הזמן מעבירה את עצמי ומשנה מיקום של רהיטים בלילה. אני אוהבת את הלילה.

לכן, לילה טוב למי שהולך לישון.

הלילה שלי רק התחיל