מחשבות על בור ללא תחתית

אתמול לפנות בוקר הלכתי לישון. בעיקר בגלל החתולים שהפריעו לי להרדם במיטה.

אתמול אחר הצהריים התחלתי להזיז את חפציי[מי חשב שיש לי כל כך הרבה דברים?], בערב העמסנו את הרכב, ולאחר מכן פרקנו הכל.

סיימנו לפרוק את הרכב בערך ב9 בערב. אבא, אחי והחבר הנוסף נסעו הלאה, ואני נותרתי כאן כדי להתאפס על עצמי.

הוצאתי כל מיני דברים שאני צריכה למקלחת מהארגזים, כמה בגדים, מצעים נקיים ומגבת ריחנית והלכתי להתקלח.

התכנון היה ללכת לישון, לקום בבוקר, לסדר קצת דברים ואז ללכת לאוניברסיטה ולהרשם לקורסים שם, איפה שיש אינטרנט.

בפועל מה שקרה זה שישנתי שעה וחצי בערך, ניסיתי להרדם עוד 5 שעות אחרי.

באמצע שטפתי קצת כלים, נזכרתי איפה שמתי את הפילטרים של הבריטה, והבנתי שאני רעבה.

אכלתי עם אחי וחבר שלו[אבא הצטרף לקראת הסוף] פיצה, ומסיבה לא ברורה לא הצלחתי לסיים את המנה שלי[פיצות אישיות שכאלה, קוטר 30 ס"מ לפי מה המלצר אומר]. זו אגב, לדעתי, הפיצה הכי טעימה בבאר שבע.

למזלי בבוקר כששמתי דברים באוטו של אבא, כדי שהוא יביא אותם לבאר שבע, נזכרתי שיש לי קורנפלקס, אין לי חלב, ואין לי כמעט שום סוג של מזון שעובר איתי לדירה החדשה!

אבא קנה כמה ימים קודם חלב עמיד טעים, בטענה שהוא עולה בדיוק כמו שקית חלב. אז לקחתי קרטון אחד.

ובאמת ב2 וחצי בלילה, אכלתי לי קערת קורנפלקס.

חזרתי למיטה ועדיין לא נרדמתי.

ב4 וחצי בערך לקחי דקסמול קולד ללילה, כי הוא לא-לא מרדים, אז הוא בטח כן מרדים.

מתישהו אחרי 5 נרדמתי.

שמתי מלא שעונים מעוררים כי ההרשמה לקורסים שלי מתחילה ב11.

התעוררתי ב12.

נרשמתי לכל הקורסים, ועכשיו אני חושבת על כל הכאוס של הדברים שלי שהולך מחוץ לחדר, ושאני רעבה.

מה אוכלים?