מחשבות על בור ללא תחתית

עכשיו המכונה סוחטת את הבגדים שלי.

כביסה ראשונה בדירה. והגיע הזמן, עוד רגע נגמרים לי התחתונים!

שלשום בערב הגיע המחזור, ואיתו הגיע צינון שנראה בהתחלה שהוא סבבה, רגוע כזה, אחד שבא ויעבור בצ'יק, בלי שאני ארגיש.. שני עיטושים, שני קינוחי אף, וגמרנו.

אבל איך שזה נראה, הוא מתקדם לכיוון הלא נכון- לכיוון הטווח ארוך.

קפצתי לקופת החולים(שנמצאת בהמשך הרחוב שלי!) וחידשתי את אספקת אקמול הצינון(ושפעת!), בעיקר כי במשך יומיים השתמשתי בכדורים של הלילה, לאורך כל היום.

היה מעייף נורא.

יש לי כמות כמעט בלתי הגיונית של כוסות בדירה, בעיקר כוסות שאני הבאתי.

זה די משעשע, ונחמד בעיקר.

יש לי אופציות רבות כל כך של כוסות לשתייה, ואני לא צריכה לחשוש שהן מלוכלכות ומגעילות, כמו בדירה הקודמת!

וגם, הכוסות צבעוניות, ובאות בכל מיני צורות

שעתיים וחצי לאחרת תחילת כתיבת הפוסט-

אני מרגישה זוועה.

לפני שעתיים לקחתי אקמול, בינתיים שתיתי כוס תה(בלי ג'ינג'ר שי, עוד אין לי)

והאוזניים התחילו לכאוב לי.

ממש יומן מחלה מה שהולך פה.

דיברתי עכשיו עם אמא.

אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב. היא אמרה לי לבוא הביתה, אמרתי לה שאני לא רוצה לעשות את כל הנסיעה הזאת לשם.

היא מחר בבוקר תכין לי מרק עוף ותביא לי לבאר שבע. "במילא אני לא עובדת עכשיו".

ואני כבר שכחתי שזה חג.

אני אוהבת את אמא שלי[אפילו שיש לה שגעונות נוראיים לפעמים]

הלוואי ואני ארגיש  טוב יותר מחר,

למרות שאני יודעת שכנראה אני ארגיש יותר גרוע.