מחשבות על בור ללא תחתית

חודש אחרי.

מבחוץ, נראה שלא הרבה השתנה.

נראית שמחה יותר.

מבפנים- באמת שמחה יותר.

מרוצה יותר. מסופקת.

אני מרגישה כל כך טוב לגבי המקום שבו אני נמצאת.

אני מוקפת באנשים שנעימים לי. אנשים שעושים לי טוב. אנשים שאני מלאה באהבה כלפיהם.

אנשים שמרעיפים עליי אהבה ותשומת לב. דברים שאני לא רגילה אליהם.

שנה שעברה לא היה לי טוב במחלקה שלמדתי בה. השנה, עם השינוי שעשיתי, מרגיש שהכל השתנה, וממש לטובה.

אז כן, חודש שעבר הייתי בנפילה, ואני לא תמיד מרגישה כל כך טוב כמו היום. יהיו עוד נפילות כאלה ואני יודעת.

אבל הפעם יש אנשים ששמים לב, ועוזרים לי לצאת מזה.

וזה מרגיש כל כך טוב שיש את התמיכה הזאת.

[היום היה לי בוחן.

אתמול בבוקר ידעתי ב100% שאני לא מוכנה אליו.

אתמול בלילה ידעתי ב100% שאני כן מוכנה אליו(חוץ ממשהו אחד שידעתי שיהיה בבוחן ולא ידעתי מאיפה אני שולפת אותו כי לא מצאתי אותו בכלל במחברת שלי).

כשיצאתי מהכיתה אחרי הבוחן, הרגשתי נהדר! קודם כל כי פתרתי את -כל- התרגילים, וגם כי ידעתי שפתרתי אותם טוב!]

אז טוב לי.

לא קל, ממש לא קל, אבל טוב.

אני מרוצה

ושמחה.

עכשיו קחו שיר,