מחשבות על בור ללא תחתית

אני לא מבינה.

אני לא מבינה איך אני עושה את זה כל פעם מחדש.

לפני בערך שבוע(אולי יותר) הוא שאל אותי אם אני תמיד שמחה. עניתי לו שכן. או לפחות שאני משתדלת שכן.

ואמרתי לו שאפילו אמא אומרת- "רות תמיד מחפשת את הצד הטוב בכל דבר"

אבל אני לא תמיד שמחה. אבל כשאני לא-שמחה, אני לא תמיד יודעת מה הסיבה. ולכי תגידי לו שאת לא שמחה, בלי להגיד למה. בלי להסביר, למה אני לא שמחה. מה גורם לי להיות כל כך עצובה ככה באמצע השבוע, ככה באמצע היום(או הלילה).

לפעמים יש סיבות. אבל לא תמיד.

שאני זרקנית. לא משקיעה זמן בלימודים כמו שאני צריכה. כמו שאני יודעת שאני צריכה.

אני גולשת ברחבי הרשת. יודעת שזה בזבוז זמן מוחלט, ועדיין ממשיכה.

גם כאן, באתי עכשיו לכתוב כי אני לא מצליחה ללמוד, כי אני לא יודעת את החומר טוב, ובשאר הרשת אני מרגישה פשוט רע שאני משוטטת.

וזה לא שהמבחנים האלה באים בהפתעה. אבל אני לא מתכננת את הזמן שלי כראוי.

וזה פשוט בזבוז. וזה פשוט חבל.

אני מבזבזת את הזמן והכסף והמשאבים של כל כך הרבה אנשים ומקומות. 

ואנשים לא מאמינים לי שאני לא מצליחה, שאני לא מבינה. אני צריכה עזרה אבל אני לא מבקשת. אני לי אומץ לבקש. זה פשוט רע.