מחשבות על בור ללא תחתית

לסגור חורים, למלא את החסר, להשלים עם מה שנשאר ולנסות לכפר על הכאב שנגרם.

שלחתי הודעה לגיא.

איחלתי לו יום עצמאות שמח וסליחה שפגעתי בו ושגרמתי לו להרגיש חרא.

שלחתי הודעה ללירז.

גם לו, איחלתי יום עצמאות שמח. סליחה על כל החרא שגרמתי לו ושיהנה מהזיקוקים...

עם גיא פתאום הכל נסגר והפסיק, אני אמרתי לו משהו והוא נעלב ונפגע.

הוא אמר לי לדבר איתו כשאני ארצה.

לא דיברתי. כי אני מפפחדת, שאם אני אדבר איתו אני אפגע.

עם לירז...הייתי יום מסויים ממש עצבנית ודיברתי איתו במסנג'ר...

בלי שום כוונות רעות הוצאתי עליו את העצבים שלי והכעס שלי.

והוא נפגע ממני. מאוד.

אני לא רציתי, באמת שלא.

אני שונאת שזה קורה.

 אני צריכה ללמוד לשלוט על עצמי, על מי לכעוס ועל מי לא, ללמוד לקבל את זה שאם עושים משהו, נפגעים בסופו של דבר.

ולא להרחיק את הכל וכולם ממני כדי שאני ארגיש בטוחה ולא פגועה.

יום העצמאות.

בחיים לא הרגשתי יותר עצמאית מהיום.

לסדר את הבית לפי פקודות אמא.

לטאטא את הבית לפי פקודות אמא.

להביא משהוא לעל האש שרוצים לעשות ב2 לפנות בוקר.

להיות חברה ולצאת לטייל ברחבי העיר הערב איתן.

אין לי כוח לזה.

אין לי שיט לחכות ולעשות ולהיות ערה כל הזמן.

לסבול.

אני רוצה לנסוע למודיעין ברגע זה.

להיות עם אור.

זה אפשרי דווקא.

אבל, מחר באים אלינו הביתה חבר'ה של ההורים, לעשות על האש בסביבות 11-12.

ואני ככל הנראה צריכה להיות בבית......

לפעמים, כמעט כל הזמן בעצם, אני רוצה לגור במקום אחר, אולי ת"א אפילו, שם יש גם מה לעשות.

אולי דרומה יותר.

אמנם אני גרה קרוב לת"א....אני אפילו קו ישר על המפה ממנה.

אבל אני לא יכולה להיות ככה ולגור בשממה הזאתי.

אני לא מרגישה משהו.

אני בדיכאון בזמן האחרון, והריטלין רק חיזק את זה.

אני אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה. דיכאון.

אני לא יכולה להיות בדיכאון.

אסור לי, לא אני.

אני הולכת נסות לשנות הכל.

ללמוד לבצפר, לקנות לעצמי דברים שאני רוצה.

להשקיע קצת בעצמי. קצת יותר ממה שעשיתי בעבר...או שלא עשיתי.

אמא מעשנת כל הזמן ואני מרגישה כאילו אני נמצאת באיזה פאב שהכניסה לשם היא רק למעשנים ושהם מעשנים של כל הזמן.

זה עושה לי כאבי בטן הריח.

אני עוד מעט אצא...סיימתי את כל מה שהיא אמרה לי לעשות ואני אצא.

יצאתי.

יום עצמאות שמח לכולם!!!