מחשבות על בור ללא תחתית

ימים אלה אני שמחה שאני יודעת כמה מדרגות יש לנו בכל מקום בבית, ואני שמחה שאני התאמנתי כשהייתי קטנה בללכת עם עיניים עצומות במדרגות.

עכשיו עם הסחרחורות שלי אני לא צריכה להסתכל על המדרגות שאני יודעת ואני לא צריכה לפספס אותן וליפול עד למטה בכאבים עזים.

היום אני מרגישה נורא.

ונראית נורא.

ויש לי סחרחורות מטורפות.

ואני שאלתי את אמא אם אני יכולה ביום חמישי ללכת לים אחרי המתכונת.

היא אמרה שלים לא אבל אם זה יהיה סתם לת"א זה בסדר.

לא לים כי אני חולה הל כך ואפילו אם אני אבריא אני אצטנן מהר אז לא כדאי להסתכן..

אני יושבת מול המחשב.

כפות רגליים צמודות לקיר שממולי.

אפשר להגיד שבאוויר.

ואני מרגישה ריחוף.

אני מרגישה כאילו כל הפלג גוף התחתון שלי מרחף.

אני לא מרגישה את אזור הבטן, רק חלק קטן מהגב אני מרגישה רק כי הוא מגרד לי.

הראש מנסה לרחף יחד עם הרגליים ויוצר לי מן גלים מוזרים.

יש לי תחושה מוזרה בגוף ברגעים אלה.

והמוזיקה מעיפה אותי יחד עם הכל.

stone sour- bother

אם תקשיבו למוזיקה של השיר הזה, זה יגרום לכם לרחף.

בדיוק כמוני.

אני הורדתי את הרגליים מהקיר.

עכשיו הראש מסתחרר בצורה לא נעימה.

כואבת אפילו.

תופסת את הפרצוף ומנערת את הראש.

זהו.

כבר לא מרחפת בצורה כייפית.

רק באחת נוראית.

ערב טוב לכם.