מחשבות על בור ללא תחתית

קמתי בבוקר.

אכלתי קערה של כריות.

לקחתי ריטלין.

שתיתי את הסירופ לנזלת.

ריססתי את הספריי לגרון.

ביקשתי מאבא כסף.

הלכתי לבצפר.

חיפשתי ברשימות של הכיתות איפה אני.

לא מצאתי.

הסתבכתי קצת, הלכתי לכיתה אחרת.

בתחילת המתכונת המורה באה ולקחה אותי לכיתה שאני אמורה להיות בה.

עשיתי את המתכונת.

את כל השאלות שצריך שאני יודעת.

מקסימום נקודות שי לי 75.

כי לא עניתי על שאלה של 25 נקודות.

כי המורה האדיוט שלנו לימד את זה רק ביום שלישי, כשלא הייתי, כשלא היה אמור להיות בכלל שיעור, בשביל להעביר את כל החומר ולהגיד "אני העברתי להם את כל החומר, אם הם נכשלים זה לא באשמתי".

יצאתי.

הכאב ראש עוד לא הגיע.

למרות שבד"כ הוא מגיע ישר כשאני יוצאת מהמבחן.

אבל ידעתי מההתחלה שאני אכשל בו, אז למה זה משנה?

אני צריכה לעשות מועד ב' במתמטיקה, כי לא הייתי בבצפר ביום שני, במבחן.

אני אעשה מועד ב' בהיסטוריה, כי אני יודעת שאני נכשלת פה.

אני צריכה לסדר את הבית.

אני אעשה את זה מהר יחסית כי אמא אמרה שאפשר לא לשטוף היום.

אני אנסה לא למרוח את הזמן כשאני עושה את זה.

אני אלך לאנשהו...אני לא יודעת לאן..

אבל ממש לא בא לי להשאר בבית היום.

ממש לא.

משה אמר לי היום שהולכים לשתות קצת(הרבה) והוא אמר שגם אני...

אני אחשוב על זה..

אני יודעת שמחר אני לא אשתה כי סבא וסבתא מגיעים...

אין לי כוח אליהם.. : /

אני הולכת לדפוק את הראש איפשהו.

כואבת לי האוזן, מאתמול בלילה.

יתושים תקפו אותי בלילה בצורה מטורפת. נרדמתי רק ב3, אחרי שחשבתי על לשים את המאוורר אצלי בחדר, לכוון מעל המיטה, שיעיף את היתושים ויקרר אותי כי היה חם.

והלכתי לישון.

לדפוק את הראש..

בהצלחה לי..