מחשבות על בור ללא תחתית

יצאנו.

הלכנו לבית זקנים.

זה תמיד ככה.

יוצאים- הולכים לבית זקנים.

השתעממנו שם, הלכנו אליי.

הרי ההורים באיזה יומולדת של קרובת משפחה.

אז באנו אליי.

9 אנשים.

דולב אכל פרילי עם וודקה.

כל השאר אכלו קולה. או שיותר נכון שתו.

הרסו לי את כל התפוחים. אז זרקתי אותם עליהם.

אחר כך רצינו לאכול.

הכנו צ'יפס.

זה היה בערך בסביבות 4.

3 אנשים הלכו ו6 נשארו לאכול את הצ'יפס.

היה כיף, היה טעים והיה ממש מצחיק.

אני תמיד נהנת עם רותם ומשה.

ודולב.

ושמואל.

עם שחף פחות.

אני אפילו כמעט שונאת אותו.

אחר כך אני משה רותם וחן הלכנו לפארק.

כולם הלכו ורק אנחנו נשארנו.

אני אישית מתה על האנשים האלה.

שנה הבאה אני עוזבת ללמוד באנקורי פ"ת.

אני אתרחת מהם, וזה לא יהיה אותו דבר.

וזה חבל.

יש לי ידיד, קוראים לו מיכאל.

הוא אף פעם לא יוצא מהבית.

היא די מופנם וסגור.

ביישן ואפילו קצת פחדן.

יש לו שיער מדהים. מגיע לו עד למותניים.

ארוך ארוך.

הוא בנאדם מדהים, חמוד ומצחיק.

אני לא מבינה למה הוא לא יוצא אף פעם.

אני אוהבת אותו, באמת באמת.

בתור חברה אמיתית.

אני מנסה להקשיב לו, לבעיות שלו.

אבל בכל זאת הוא לא מספר הרבה.

הוא דיי שקט.

הכרתי חבר שלו, במסנג'ר.

אני מדברת גם איתו.

הם דומים.

מאוד אפילו.

אני לא יודעת בדיוק מה הפואנטה שלי פה, כי כנראה אין לי.

אני פשוט רוצה לשתף..?   מוזר.

אני מוזרה לפעמים.

אבל אוהבים אותי ככה ^_^