אני מרגישה כועסת
עצבנית
בא לי להיות ביצ'ית לכל הסובבים אותי
אני מרגישה עצובה ומתגעגעת
אני רוצה לבכות ולבכות ולנסות להוציא את זה מהמערכת שלי, למרות הידיעה שזה לא ייצא ממני לחלוטין.
אני רוצה לשכב על כר דשא, תחת קרני השמש, בלי להתבשל כמו שניצל דק מדי בתנור חם מדי.
אני רוצה שינערו לי את המיטה, ירעננו את הסדינים, ינפחו לי את הכריות וישכיבו אותי לישון.
אני מרגישה מרחפת
ואני בהחלט מרגישה את הלב שלי דופק דופק דופק.
חצי שנה בלי ופתאום לקחתי אחד. בלי יותר מדי הכנה נפשית.
מחר אני אקח נוסף, וגם כן מחרתיים.
ברביעי אני אקח עוד אחד, ואולי אפילו בחמישי.
ואז ביום ראשון, אחרי שבוע בלי, אני אתחיל לקחת שוב.
ואולי בשבוע הזה, התחושה תהיה אחרת.
אולי בשבוע הזה הלב לא ידפוק ידפוק ידפוק.
הראש לא ירחף
והדמעות לא יחכו לי על הסף.
כן, התגובה שהבחור עכשיו הזכיר אותה לגמרי פתחה לי את הברז המנטאלי, אבל סוף סוף הברז נפתח.
אני צריכה לבכות קצת, להוציא קצת.
להתגעגע.
אני צריכה גם לישון.
כי הלילה לא ישנתי בכלל.
ועוד שעה.
[חוזרים ללימודים, חוזרים לריטלין. הגוף שלי בהחלט היה מופתע, אחרי הרבה זמן בלי. עכשיו החומר מתחיל לצאת מהמערכת שלי]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה