אז היו עוגיות בתחילת היום.
אבל היום לא היה עוגיות.
התחלתי אותו עם דיכאון קל.
דיכאון וחרדות.
מחשבות על החג ועל כמה אני לא רוצה שידברו איתי על מה שאני עושה. כי אני לא עושה שום דבר.
חרדות קלות על מערכת השעות שאני צריכה לבנות, עם בלבול מטורף על קורסים שאני צריכה או לא צריכה להרשם אליהם. אין לי מושג מה אני צריכה לעשות, וזה מכניס אותי לחרדות.
אז ככה התחלתי את היום, על קפה ועוגיה.
(כמה חודשים עברו מאז ששתיתי קפה)
מאוחר יותר, הגיע לביקור חבר שהיה בב"ש לראיון כלשהו, שתינו בירה, ועוד בירה, ואז הוא השאיר לי קצת בירה, שלא שתיתי כי היא כבר גרמה לי לעשות פרצופים חמוצים של אלכוהול בכל שלוק שאני שותה.
שפכתי אותה בסופו של דבר לכיור של השירותים.
אבל סך הכל הייתי שיכורה קלות.
מבושמת.
התכתבתי על שטויות עם שי, ואכלתי סוף סוף משהו שהוא לא עוגיות שוקולד צ'יפס מפוצצות בשוקולד צ'יפס.
אז כמו שרואים, מצב הרוח השתפר מעט.
עכשיו ראיתי סרט.
"אשמת הכוכבים".
נורא עצוב, ובכיתי ברוב החצי השני שלו.
בעיקר כי אני בכיינית, אבל זה כל כך נגע, שלא יכולתי לא לבכות.
כמו ששמים לב, מצב הרוח ירד קצת.
לפני הסרט התכתבתי ממש קלות עם הבחור והזמנתי אותו אליי, אז מתישהו בקרוב הוא יגיע, ואולי יעזור לי לשכוח את הכל ולהתרכז רק בו.
ואולי קצת בי. 
החבר שהגיע אליי מוקדם יותר אמר שרואים שזו ממש דירת שותפים. כששאלתי אותו למה, הוא ענה כי האינסטינקט הראשוני שלי היה להוביל אותו ישר לחדר השינה שלי ולא לסלון או משהו,
ואם זה היה בבית שלו נניח, אז בטח היינו יושבים בסלון ולא בחדר השינה.
וגם הוא ציין את העובדה שיש לי כוסות בחדר, ושהבאתי לנו כוסות לבירה, אז לקחתי את הכוסות מהחדר שלי, ולא הבאתי כוסות מהמטבח.
(כי השותף הרע שלי לא יודע לשטוף כלים וכל מה שהוא שוטף יוצא מטונף שבא לי להקיא, אבל ניחא)
אז כן, אני גרה בדירת שותפים 
עם מקרר שמקפיא לי את עגבניות השרי.
נראה איך יהיה מצב הרוח שלי אחרי שהבחור יגיע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה