מחשבות על בור ללא תחתית
נגיעות של קצת. |
| 1/2008
 12 # ס'עמק עם כולם!
אני לא מאמינה שעברה שנה.
שנה שלמה מאז שסבא נפטר.
מחר אנחנו הולכים לאזכרה של סבא וסבתא.
סבא החזיק את עצמו בחיים עד ליום השנה של סבתא. ואז הוא נפטר.
כל היום הזה אני מסתובבת בדיכאון.
החל מהבוקר(שהתחיל עם שלג) שבקושי קמתי, הגעתי ללימודים, נשארתי לשעה אחת של אנגלית וחזרתי הביתה.
הגעתי הביתה ופגשתי את אמא(יש לה דלקת באוזן אז היא לא הולכת לעבודה) וכברת היא רצתה שאני אסדר את הבית. שיחקתי קצת עם החתולה והלכתי לישון.
קמתי בערך ב1 ורבע. הלכתי לחנות מסויימת כדי להחזיר משהו מסויים אבל החנות הייתה סגורה! חזרתי הביתה בקור, התעלמתי מאמא שאמרה לי לסדר, אמרתי לה שאני לא מסדרת את הבית והלכתי לסדר את החדש שלי קצת.
ב16:30 הייתה אמורה להיות הפעילות הראשונה של הקורס למגישי עזרה ראשונה.
הלכתי ה16:20 שוב לחנות ההיא והחזרתי את מה שהייתי צריכה להחזיר ושם הלכתי לחוג, איפה שהקורס. אני מגיעה למקום, הדלת נעולה ואין אף אחד בסביבה.
מסתבר שהקפיאו את הקורס כרגע כי אין מספיק נרשמים.
והודיעו את זה פעילות שעברה ביום חמישי, שלא הייתי. מסתבר שהם לא הודיעו גם לעוד מישהי שלא הייתה. אבל היא התקשרה לוודא באיזו שעה זה ואמרו לה שאין. אני נדפקתי והלכתי לשם בקור, מנסה לברר אם זה אולי במקום אחר!!
זה כל כך עצבן אותי!
מחר יש לידיד טוב שלי מסיבת גיוס בת"א, שזה אומר שאם אני הולכת אז אני הולכת בצהריים כבר וחוזרת רק יום למחרת ככל הנראה באוטובוס. אלא אם כן אני אמצא טרמפ הביתה, שזה לא סביר שיקרה...
שחזרתי מהחוג אחרי שאף אחד לא היה שם אמא לא הייתה בית. ועכשויהיא חזרה ואין לה מטשג שאני פה. ואין לי עצבים אפילו לעבור למטה בדרך החוצה לידה ולצאת.
הייתי צריכה ללכת לישון ולא להתעורר ב1 ורבע, אלא לקום ב5 וחצי.
ככה לא היה לי את היום המעיק הזה.
בכלל, לא לקום בבוקר! להמשיך לישון עוד ועוד עד 5 וחצי!
אני ממש ממש ממש רעבה.
אכלתי 2 פרוסות לחם עם משהו אחרי שקמתי(ב1 וחצי בערך), וזה מה שאכלי כל היום, חוץ מהמסטיק שזה לא נחשב לאוכל!!
ואני לא מתכוונת ללכת לאכול עכשיוכי אמא במטבח.
במקום זה אני אקח את המעל הלא מחמם בשיט והקטן כמעט שלי, אשם את הצעף ואלך מפה.
שוב.
אה כן, יש לי(רק לפי הת"ז) יום הולדת ב5.2, שזה עוד 5 ימים בדיוק.
במקור יש לי ב5.3 אבל למי אכפת? אני גדולה בחודש.
אתם מוזמנים להזמין אותי לדרינק או שניים.
| |
11 # שוב פעם התחלה של רע
הנפש שלי נחלשת.
מתחיל להיות לי רע. הדכדוך נכנס פנימה.
אני מרגישה כאילו שאני לא רואה את הסמן כשאני כותבת, שאני לא יודעת בדיוק איפה אני. כמעט אובדת עצות.
וכרגע, הסמן באמת נעלם, ואני לא רואה היכן אני נמצאת בשורה. האם סימנתי רווח או שעדיין לא? אמנם כן, אני מודעת (בדרך כלל) למה שאני עושה על המקלדת, אבל זה רק על המקלדת.
המוזיקה הזאת, למרות שהיא לא כזאת דיכאונית, פגשתי אותה בתקופה מאוד מוזרה שלי. מאוד מאוד. וגם אם תקופה זו הייתה ארוכה כמו חיים של עש. אולי כפליים.
Stars קוראים להם. (Set Yourself On Fire)
כל היום מלווה בבחילות, הבטן התחתונה שלי כואבת בימים האחרונים כמו גיהנום.
אני כבר לא יודעת מה נסגר איתי.
את הבגרות בהיסטוריה א' עשיתי יום רביעי, והלך לי דיי טוב. יום שני יש בגרות במתמטיקה. ולא יילך לי טוב בכלל.
מזל שיש מועד קיץ.
מחר אני הולכת עם אמא לקנות מעיל. או לפחות לחפש. אני מקווה שנמצא את המעיל שהיה לי בחלום הלילה. או דומה לו. ואני מקווה שלא כמו בחלום, הוא יעלה עליי.
הבחילה חוזרת אליי. אני אלך לישון, כדי שמחר אני אתעורר בבוקר ואולי אולי אני אנסה ללמוד קצת מתמטיקה. לתרגל משהו לפחות.
אולי הכל יסתדר בסוף?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה