מחשבות על בור ללא תחתית

עיקר הדברים-

כואב לי הרחם.

מהרגע שהדלקתי את המחשב היום אני מפספסת אותיות בהקלדה והופכת סדר של אותיות במילים.

מצאתי היום לק בצבע "METALIX PEACOCK" מספר 906, שזה צבע שתמיד רציתי שיהיה לי.

זה ירוק- שחור, נוצץ. יפה. מאוד יפה.

מישהי מהלימודים התקשרה אליי היום, פעמיים. והעדפתי להשתיק אותה ולהמשיך לישון.

זה היה בשעה 12:02 ובשעה 12:51.

מישהי אחרת מהלימודים מסננת אותי, כנראה באותה שיטתיות. אני מקווה שבאותה שיטתיות, ולא מסיבות אחרות שלא ברורות לי. בכל זאת אנחנו סוגשל חברות מלפני הלימודים.

הלילה התעוררתי באמצע וקצת פחדתי לחזור לישון כי לא רציתי לא-להצליח להרדם כמו בלילה לפני כן בגלל הזיות של חום.

אז לקחתי 2 דקסמול קולד ללילה, שתיתי מים קרים ואז חזרתי למיטה.

אה כן, אני מצוננת קלות. סוגשל. לא ממש.

צינון של מחזור.

רע כזה.

בינתיים הציפורים מתחילות להתעורר.

אולי הגיע הזמן שאני אלך לישון.

בורחת מהמציאות

בורחת מבטחון ואחריות.

מתחבאת בתוך כונכייה שנקראת החדר שלי, איפה שבטוח ורחוק מכולם.

עם שותף נהדר ותומך.

דיברתי עם אמא ביום שישי

אמרתי לה שהחלטתי להפסיק ללמוד, למצוא עבודה עכשיו ולהתחיל ללמוד שוב באוקטובר.

אני נשארת בבאר שבע, אני אעבוד פה, אגור בדירה שלי.

היא אמרה שהיא דיברה גם עם אבא,

ושניהם איתי. יתמכו בי.

לגבי זה אני שמחה.

בתקופה האחרונה ממש קשה לי להרפות מהדיכאון שיצא.

אני מתגעגעת אנושות לנעם, ואין לי ממש עם מי לדבר על זה.

אני לא יודעת עם מי אני יכולה לדבר.

אני לא יודעת גם מה להגיד.

אני מתגעגעת לחברה המתה שלי?

מה כבר אפשר לעשות?

מה אפשר להגיד?

אין לי מה לומר עוד.

מישהו שמע על עבודה מעניינת בב"ש?