יומני היקר,
יום חמישי שעבר קניתי עוגת גבינה, סופר טעימה, במאפה נאמן. זאתי עם הפירורים מעל.
ידעתי שהיא תחזיק לי לפחות שבוע, כי אני לא אוכל אותה כל כך מהר(אוהבת להתענג על הטעם שלה לאורך זמן!)
היום, קמתי בבוקר, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, אפילו הפעלתי את מכונת הכביסה עם כביסה שאני דוחה כבר שבוע.
הכנתי כוס קפה והוצאתי את העוגה מהמקרר עם מזלג.
תכננתי להתענג עליה, להתנחם בה, להרגיש טעים וטוב, בלי לחשוב על השותף המעצבן, על האוניברסיטה המעצבנת, על הדירה המעצבנת, על כל דבר מעצבן אחר.
פתחתי את הקופסה וגיליתי שהעוגה לא כמו תמול שלשום.
חצי ממנה חסר!
השותף הטוב לא היה בדירה השבוע, הוא שוב היה במילואים.
מה שמשאיר את האשמה לשותף השני, המעצבן.
כששאלתי אותו בסמס אם הוא אכל מהעוגת גבינה שהייתה במקרר הוא ענה לי "טעמתי קצת, מצטער".
הוא מעצבן אותי כל כך.
אוכל מהדברים שליף משתמש בדברים שלי[הסבון גוף שלי, בהחלט נועד בשבילי, לא בשבילו ולא בשביל חברה שלו. וכך גם אבקת הכביסה]
הוא מחרפן אותי.
מרתיח לי את הדם.
שום דבר בבאר שבע לא מעצבן אתי כמו שהוא מעצבן אותי.
שום דבר!
אני שונאת אותו!
הלוואי והוא יעלם.
וזה ממש לא קשור לזה שאני במחזור!!!
(מסכנה המקלדת שלי)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה