| 4/2008
תסלחו לי,
אבל עוד מספר ימים אני בורחת לפרטי. סיבות שלי.
מוזמנים לבקש כניסה, אני בטח אאשר לכם.
אבל אל תשאלו למה.
אני מתחילה לחזור לעצמי.
אני מגלה את זה כשאני מתחילה לדבר ולדבר ולדבר ולדבר, כמו פעם, שלא היה לי שום דבר שמציק בראש.
אני מדברת על שטויות חופשי, עם אמא, עם אחותי, עם כולם.
לא עוצרת את עצמי עוד.
לדבר ולדבר ולדבר = לחפור ולחפור ולחפור:)
ואני נהנת כשאני עושה את זה.
אני גם מתחילה לשיר שוב עם מה שמתנגן לי באוזן. אמנם לא ליד אנשים אבל לעצמי. וזו כבר התקדמות.
גם האיזון הפיזי שלי חוזר לעצמו. לא רק מנטאליות.
שיהיה יחד, שהכל יחזור יחד כמו שצריך. שאני ארגיש שלמה שוב.
לשתות בלי לחלום, לשתות בלי לדעת.
לשתות בלי זפיבון, לשתות בלי לגעת.
לשתות עד שנגמרת השפיות, ומתחילה ההזיה.
מעל 4 חודשים לא שתיתי ככה.
וכנראה שיהיו עוד 4 חודשים עד אז:\
| |
28 # ריאלי קצת.
"להשתכר לבד בפאב ולנהל שיחה עם הברמן."
מאוד יתאים לי, חסה.
בהחלט ריאלי.
אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן.
[עוד 5 ימים גלוגה אדומה או גלולה כחולה?]
דרך אגב, תיאוריה עברתי. עכשיו מחכים לטסט
| |
27 # הרבה מהכל, בערך.
קיבלתי 100 בבגרות בע"פ באנגלית, ואני מרוצה ולא היה לי ספק שזה מה שיקרה, עם העבודה המוכנה שהשגנו אני וחברתי הטובה לכיתה
שישי ב5 בצהריים יצאתי לסמינר גיבוש שערך יומיים. היינו בשבט צופי דיזינגוף בת"א, מקום מאוד מזוהם, בהתחשב בזה שהם יצאו באותו הבוקר לטיול של יומיים, והם 900 חניכים(אם אני זוכרת נכון)[אבל זה רק מה שאמרו לנו. היה שם זבל של חודש לפחות, לפי תאריכים שכתובים ובלאגן עצום בציוד ובהכל בעצם]
יצאתי לסמינר הזה חולה קצת, צרודה קלות. באותו הערב אחרי שנמנמתי 7 דקות ב'זמן החופשי' שנתנו לנו, התעוררתי לטלפון, ולא יכולתי לדבר. הגרון שלי היה צרוד כמו צפרדע בלי עור.
בוקר למחרת לקחו אותנו ללונה-פארק, בכאילו הפתעה. שם אני נהנתי עד 1 בערך(הגענו לשם בסביבות 11) וב1 וקצת הלכתי ל"דשא" ששמנו עליו את התיקים ונרדמתי. נחתי וניסיתי להבריא, בלי האקמול ששכחתי בתיק הגדול.
הסיבה שהיה לי תיק גדול היא פשוטה מאוד. אותו יום שבת, נסעתי לאילת.
שוב שרפתי כמה שעות טובות בתחנה מרכזית, והרגשתי פחות פיליפינית מיום חמישי שעשיתי תיאוריה[ונכשלתי, בגלל המנוע] אבל בסופו של דבר חברה שלי הגיעה לתחנה מרכזית ונסענו לאילת עם הכרטיסים שקניתי קודם לכן. ברגע שהגענו לאילת הקול שלי התחיל להירפא בצורה מדהימה. הגענו לחדר ב12 וחצי או 1 בלילה, התקלחנו, התלבשנו קצת והלכנו לחפש אוכל. אבל הכל הכל הכל כולל האגאדיר היה סגור משום מה. מה, זה שהשעה כמעט 4 בלילה, אומר שהכל צריך להסגר? אנחנו שתי בחורות רעבות.
מצאנו דוכן מעפן עם המבורגרים, שהיו נהדרים כדי למלא את קיבותינו.
את הימים הבאים בילינו בשמש בים, בנייטמר[שבו כולם צרחו מפחד ואני עמדתי בסף ופשוט נקרעתי מצחוק], עשינו אבובים, קנינו מלא דברים ובעיקר בזבזנו כסף על דברים שם שאין לנו מושג מה הם. וכמובן שתינו קצת.(אני קצת לפחות, החשק שלי מת מת מת. היא שתתה המון יחסית אליי, ואני הרוסיה פה!)
היה ממש כיף, באמת חופשה נהדרת. הפסקה מהכל.. לברוח, לרוץ ולא לחשוב יותר מדי על דברים מבחוץ.
רק להתבאס שבחורים חתיכים לא הופיעו פתאום בחדר שלנו, ומזה שרציתי סקס כל כך, רק כדי להשתחרר עוד קצת.
הבנתי למה אני אף פעם לא נכנסת לתוך דיונים 'מרתקים' ו'עמוקים' שבד"כ עוסקים על 'משמעות החיים' וכל השיט מסביב לזה(החיים, כן?).
הבנתי שאם אני אתחיל לדבר, אני אביע את הדעה שלי, ולהביע את הדעה שלי אומר שצריכה להיות לי דעה מגובשת. ואני מגבשת דברים שאני אומרת תוך כדי דיבור, ועם מחשב קצרה לפני. אז דיונים 'מעמיקים' כמו אלה ייגרמו לי לחשוב, ולא רק עם מחשבה קצרה, אלא מחשבה עמוקה, ולהוציא איכשהו את כל מה שאגור אצלי בפנים. ואם אני אתחיל לדבר [וואי חם לי] אני אתחיל להבין עוד כמה דברים על עצמי, או לפחות להפנים אותם, אני כבר לא אוכל להכחיש ולהדחיק אתא ותם דברים כי הם 'יצאו לאור'.
אני לא מאמינה באלוהים. כן, אני בטוחה שיש ישות שהיא,שנמצאת מסביבנו ועושה משהו. אנ יכולה לקרוא לזה פיזיקה וזהו. למרות שלא למדתי פיזיקה. אבל איך כוכבים 'נולדים'? פיזיקה.
תמיד יהיה גורם 'עליון' שעשה משהו ואז גרם לדברים להשתלשל. אבל הגורם העליון הזה יכול להיות גם אדם עם קקי שהוריד את המים, ושהמים פשוט לא עברו ונתקעו. באסה של צנרת.
בפוליטיקה אני לא נוגעת, במיוחד כי רוב האנשים סביבי הם ימנים ואפילו קיצונים. אני גם כן לא ברורה בעצמי מה הדעה הפוליטית שלי. שכולם יניחו לכולם בשקט. לא צריך לריב על דברים שלא שייכים לנו כבר, וההפך. מה שהיה היה, ואין איך להחזיר את זה בלי בלאגן, אז כדי לחסוך את הבלאגן, לעזוב את זה וזהו.
בחור שוכב על המיטה שלי על הבטן, בלי חולצה. מנורת שולחן דלוקה. אני יושבת מעליו, על התחת שלו.
הוא הביא מהבית חומר מיוחד, חומר טוב. חלקלק כזה. שקוף ונעים.
אני מטפטפת כמה טיפות על כף היד, משפשפת ידיים שיתחמם קצת, ומניחה על הגב שלו את הידיים.
מתחילה לעשות לו מסאז'. לפרק לו את עמוד השדרה ולנסות לשבור לו את היד שוב(בטעות!) או לפחות ככה הוא תיאר את זה וביקש חלש יותר ביד.
הוא שואל אם לא משעמם לי שם למעלה, רק לעשות לו מסאז', תוך כדי חצי הירדמות. ואני כמובן אומרת שלא, כי זה פשוט כיף, להרגיש את הגב שלו מתפרק לאט לאט, ועוד הקליקים בכתף שהוא עושה. זה הכי משגע אותי(לא דבר רע). אני נהנת למעלה, כשיש בחור מתחתי, ושאני עושה לו מסאז'.
ההמשך של המסאז' הוא המשך מהנה לא פחות, אבל אני חושבת שלא צריך לפרט יותר מדי.
אני חושבת על ללכת לאכול גלידה, אבל אין עם מי כרגע.
ל.נ.ב
*נמלה כרגע הלכה לי על הרגל, לא משעשע כל כך.
*היום כתבתי חיבור שלם באנגלית!
|
נכתב על ידי
אבולה
,
16/4/2008 23:22
בקטגוריות fun!, אני, בא לי עכשיו, מחשבות, תובנות אישיות, תזכורת, נסיעות, מתרוצץ בראש, משעמם נו, למות, לפנות בוקר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה