מחשבות על בור ללא תחתית

את יושבת. יש לך כך וכך סדרות לראות, לא חסר. יש פרקים חדשים, הסדרות עצמן מגוונות מבחינת תוכן וזמנים.

את מחליטה פתאום אולי להתחיל לראות סדרה אחרת שלא ראית עדיין. אמרו שהיא טובה. בא לך לתת לה צ'אנס.

את הפרק הראשון את צופה באתר שלך של הצפייה ישירה, ואז את מבינה.

יהיה מאוד קשה להתנתק מהמסך עכשיו.

בזמן ששמת את הפרק השני להטען, את מחליטה להוריד אותו למחשב, ועל הדרך גם את השלישי, הרביעי והחמישי. אחרי שראית רק פרק אחד.

קשה להתנתק.

לילה שלישי שאת צופה בסדרה, ואת מבינה שאת תלכי לישון רק כשבאמת תרגישי שאת לא מסוגלת יותר ושאת עייפה.

עכשיו הלילה הרביעי.

סיימת את העונה השנייה. יש עונה שלישית בחוץ ואת יודעת שתכף אמורה להתחיל העונה הרביעית.

פספסת כבר ארבעה ימים של סדרות שרצות, פרקים רצים ואת ממש לא ב-לופ שלהם.

ואז את באמת מבינה את זה.

אין לך חיים. 

איבדת את זה.

פרק הבא?

היום

היא כבר לא בת 23.

היא לא תהיה גם בת 24, או אפילו 25.

היא הבן אדם הכי טוב שהכרתי בכל חיי.

בחורה נפלאה, יפה כל כך.

רק להיות לידה גרם לאנשים רוגע.

להסתכל עליה העלה חיוך.

נעם של היום היא כבר לא כמו נעם של פעם.

היום היא שוכבת במקום אחד, עם פרחים מעליה, ואמא שבוכה.

אבא שבוכה, אחים שבוכים וחברים שבוכים.

בלוייה שלה אפילו אנשים שהיא לא הכירה, חיילים מהמסדר, בכו.

תמיד היה לה חם.

בחורף, בקיץ.

היה לה חם והיא נהפכה לאדומה מהר.

אני מתגעגעת אליה כל כך.

יום הולדת שמח, רק כי נולדת והיית את.