חמודונצ’יק

מספר הגיגים ומחשבות על פרק 9-הפרק האחרון

אנסטסיה

לגבי אנסטסיה לא ארחיב,רק אצטט את הרודנית הקטנה וזה יאמר הכל:

"טוב אופיר,אתה תעבוד ואם לא יהיו בנים,אז ניקח אותך למסאג' נוסף"...

חבל שטון דיבור אי אפשר להעביר בכתיבה.

עידן.

אם עידן נבהל מהכריש,תחשבו מה הכריש חשב...- "אמאל'ה!!מפלצת!!"

אחרי שחזרו אליו עשתונותיו,הוא בטח ישר שחה בטיל לכל החבר'ה שצפו להם על הברזלים של איזו ספינה נטושה ופיצחו דגיגונים,וסיפר להם-

"כמו שאני צולל ומחפש שם בעומק של איזה שלושה וחצי מטר בערך,פתאום אני רואה מפלצת שעירה,די גדולה,שוחה ממש מעלי ככה מרחק של חצי מטר...פשוט הייתי כל הדרך בסרט שהיא הולכת לתפוס אותי מהסנפיר...מפלצת,קטע.לא קרה לי בצלילה אף פעם בחיים..."

האמת עידן,זה היה תחמון יפה.פשוט תגיד ת'אמת-לא היה בא לך להמשיך לצוד דגים,המצאת איזה סיפור על כריש אימתני ששחה מתחתייך אף אחד לא יעיז לבדוק האם יש כריש או אין כריש-בכזה דבר לא מסתכנים.

אבל אני פונה אליך עידן-בדוגרי ,פעם הבאה תביא הוכחה!! משהו כמו רגל כרותה,שריטות עמוקות –משהו שיראה אמין.

אה,שניה רגע...אומרים לי שאנסטסיה רוצה להגיד כמה מילים,בבקשה אנסטסיה:

"רציתי לספר לכם על מה שהרגשתי..." תודה אנסטסיה,נעבור לאריק.

לגבי משימת החסינות

לא יודע אם שמתם לב,אבל מי שהכי התאמצה במשימת המשקל הכבד הזה,מי שממש ראו כל וריד בפניה,ברגליה,בידיה וכו', מי שהזיע בלי סוף, מי ששלחה מבטים מיוסרים שממש גרמו לי לרחם על המשקל הרב שהיא סחבה-זאת מירית.

ראבאק,10 קילו!!

10 קילו בסך הכל והיה אפשר לגייס אותה לאיזו פרסומת למניעת עצירות!!

או למען ילדים מורעבים בצ'צ'ניה!

או בקוסובו!

או בגינאה החדשה!

או בכו'!

ועוד בסוף היא היתה נראית הכי מאושרת שם...

אולי עברה לה העצירות.

בכל מקרה,מירית יקירתי-10 קילו כל תלמיד ממוצע סוחב היום לבית הספר.וזה כולל את הילקוט,הארנק,הסכין,2 הפלאפונים,המחשב הנייד וצרור מסטיקים להדביק על כסא המורה... ואל תעשי לי את הפרצוף הנעלב הזה-עלי זה לא יעבוד,אולי על איתי כן.

עידן במשימת הפרס

אני אפתח בציטוט שלו,ברגעים הקשים שנערמו עליו כבר הרבה שקים:

"אני חייב למצוא משהו מעבר,משהו להאחז בו.לא דבר גשמי,משהו יותר רוחני,יותר מבפנים(טוב שהוא לא התחיל לעשות מדיטציה...).והחלטתי(תשימו לב!) שאני הולך לשים בראש שלי עכשיו את האחיין שלי,את יהלי החמוד והקטן בן שנתיים...בכלל אין מקום לספק,כי אם אתה עוזב את המוט הזה עכשיו,ומוותר לעצמך,המוט הזה,פשוטו כמשמעו,לא נעים להגיד,יפול על יהלי..."

ובכן ידידי,מה שלא ראיתם ולא סיפרו לכם זה...-

אחרי שהסתיימה המשימה,עידן לא הסכים להניח את המוט על הרצפה.הוא צעק באטרף: "לא!לא על יהלי הקטן!הוא רק בן שנתיים!"...

נתן גיא ואיתי נאלצו לעזור לעידן לשים את המוט עם השקים בין שני עצים,ועד היום אם תגיעו לשם תראו את המוט מונח שם עם שומר  מתושבי האיזור,שמשפחתו של עידן מממנת  את הלימודים של 2 בנותיו וקונה לו מדי חודש תרנגולת,תמורת השגחתו שהמוט לא יפול חלילה על האדמה,או על יהלי...

גיא

מעניין שגם עידן וגם גיא חשבו על אחיינים שלהם.

גיא עוד לא היה בטוח איך קוראים לאחיינית שלו.הוא זכר שזה על שם אחד מהתאריכים הלועזיים,הוא פסל את ינואר וספטמבר,אבל הוא לא היה בטוח לגבי השאר.בסוף הוא הימר על יולי,אם כי האמת שהוא טעה,שמה של האחיינית הוא בכלל בחודש העברי-טבת.

אגב אחיינית,לא יודע אם גיא טוב בלהכין אוכל,ואני לא יודע מה כינויי החיבה הנפוצים במשפחתו,אבל הגדרתו את יולי כ"קציצה" ("חשבתי על האחיינית שלי יולי,שהיא קציצה לא נורמלית...") -זה היה נראה תמוה בעיני.

אגב,את גילה של יולי אני לא יודע,אני משער שגם היא כבת שנתיים.מה שאני כן יודע זה שהיא יודעת כרגע כבר כעשרים מילים.

ביניהם:אמא,אבא,במבה,לא,כן,אינציקלופדיה,אריסטוקלס...

עד כאן חלק ממחשבותיי על הפרק האחרון.

שבת שלום לכולם!

חמודונצ'יק!