חמודונצ’יק

קמתי בבוקר מוקדם לקול נחירותיו של שי.

גם של טל.

ושל חנוך.

ריקי וליאורה אף פעם לא נוחרות, אולי זה בגלל שבלילה כל אחת מהן מנסה לחנוק את השניה בתחיבת פריט לבוש לתוך הפה, שמחליש את קולות הנחירה. אני בעד ליאורה, היא הגורו שלי.

ישבתי על שפת החול הרך מסתכלת על הזריחה המדהימה של השמש ושל חיי.

הרגשתי טפיחה על כתפי, חייכתי עוד טרם הפנתי את מבטי. הרבה פעמים כך חנוך ניגש אלי, נותן לי טפיחה קטנה, מתיישב לידי ומעלים יחד זכרונות מהארץ.

אמרתי בוקר טוב לבבי אבל הפעם, זה לא היה חנוך. זה לא היה אף אחד מהחבר'ה.

הסתכלתי לכל הצדדים-אף אחד.

הסתכלתי למעלה-והבנתי. חייכתי.

זו היתה סתם ציפור גדולה שעשתה עלי את צרכיה.

"בוקר טוב לך ציפור שיר!" אמרתי בנעימות.

חנוך הגיע.

טרם הספקתי להזהיר אותו הוא טפח על כתפי.

אחרי כמה דקות של מבוכה וכעס, שטיפת היד ואיחולי מוות לכל ציפורי השיר(חלילה!) חזרנו לדבר כרגיל על הגעגועים לארץ.

ליאורה קמה. היא היתה קצת כחולה מהמחנק הלילי, אבל סך הכל נראתה בסדר.

היא וידאה שהבגד שלה מונח היטב ובזוית הנכונה בגרונה של ריקי, ולאחר שנחה דעתה הצטרפה אלינו.

"תגידו, אתם יודעים מי החלאה שהצביע לי במועצה האחרונה, חוץ מריקי?"

"לא אני" אמר חנוך בעודו מנסה לפצח אגוז קוקוס עקשן.

"לא אני" אמרתי בעודי מנסה לעודד את חנוך ("יופי חנוך, עוד מעט! כן ככה, כל הכבוד!")

"זה הייתי אני!!"....

שקט.

בהלה.

תדמיינו את השריף בא לעיירה.

תדמיינו את הבוס מגיע לועידה של פיטורי עובדים.

תשרקו את המנגינה של "הטוב הרע והמכוער".

זה היה שי.

"אני אישה!!!" צעקה ליאורה.

"אני חזקה ויכולה לעשות הכל!!" המשיכה.

הסתכלנו עליה כולנו קצת בהלם.

"אה, סליחה" לחשה ליאורה "הייתי אמורה לומר את זה לעצמי בלב."

"למה הצבעת נגדי?"

"ככה"

"מה זה ככה? ככה זאת לא תשובה!"

"בשבילי זאת כן תשובה" חייך שי. "אגב חנוך, אתה מועמד להדחה הבאה!מועמד וודאי!"

חנוך כמעט בלע הקוקוס עם הקליפה.

"גם את הדס!" המשיך שי, "ודאית! וגם אתה טל!"

טל הפסיק לנחור.

שי הסתכל לכיוון ריקי, לא בטוח אם תקום בכלל. ליתר ביטחון צעק עם לעברה: "ריקי,את הבאה בתור!".

כולנו התחלנו לחשוש.

מה נעשה?

עצמתי עיניי והבעתי משאלה-הלוואי והאיחוד יגיע מהר.

לפעמים חלומות מתגשמים.

*בבקשה אשמח לתגובות!*