חמודונצ’יק
הבלוג לאנשים חמודים |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
 פינת פרשת השבוע והאח הגדול
 בפרשת השבוע שקראו בשבת האחרונה בבית הכנסת, פרשת "וארא", מסופר בין השאר על שבע מתוך עשר המכות שקיבלו פרעה והמצרים
ברצוני להתייחס לעניין מיוחד בעיניי במכה השביעית, מכת ברד, עניין מאוד מעניין שמדבר על אנשים בכלל וגם עם קישור לתוכנית "האח הגדול", דבר שיכול ללמד אותנו רבות על התנהגות בחיים ועל התנהלות נכונה.
 לרקע כללי, לפני כל מכה היתה ניתנת אזהרה במשך שלושה שבועות. כל יום במשך שלושה שבועות אלו היה משה מזהיר את פרעה שאם לא ישמע בקול השם וישלח את בני ישראל מארצו – הוא יקבל מכה ספציפית. לאחר שלושה שבועות אלו הגיעה המכה שנמשכה שבוע אחד. תמיד היתה אזהרה לפני כל מכה.
במכת ברד משה גם הציע פתרון בנוסף לאזהרה למי שלא רוצה למות, שיכנס לבית ולא יהיה בחוץ בשדה כך שלא יפגע מהברד.
מכת ברד היתה בין המכות הקשות שקיבלו המצרים. מדובר על אבני ברד גדולות שהיו מורכבות גם מאש וגם ממים – נס בפני עצמו, שהגיעו מהשמים והרגו כל מי שלא שמע לאזהרת משה ונשאר בשדה מחוץ לבית.
וכאן מגיע העניין שרציתי לכתוב עליו-
בסוף הפרשיה שמדברת על מכת ברד יש שני פסוקים שלא כל כך הבנתי למה הם נכתבו:
"והפשתה והשערה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול(פסוק ל"א)
והחיטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה(פסוק ל"ב)"
הפרוש של הפסוקים הוא פשוט: צמחי הפשתה והשעורה נשברו מעוצמת אבני הברד, בגלל שהם צמחים שכבר התבשלו והתקשו. כאשר דבר קשה ויציב מקבל מכה חזקה – הוא לא יכול להתקפל ולכן הוא נשבר.
לעומת זה החיטה והכוסמת לא נשברו, בגלל שהן מאוחרות(אפילת) ועדיין לא התקשו והן רכות, אז כשפגע בהן הברד הן פשוט התקפלו וכך ספגו את המכה .
אז אני לא הבנתי מה התורה/השם בא להשמיע לנו? מה זה מוסיף לנו בחיים?
אני תמיד מסתכל על התנ"ך כמתנה מהשם לנו וגם כספר הדרכה לחיים שמכל דבר שכתוב בו אפשר ללמוד, ולכאורה היה אפשר לא לכתוב לנו את עניין הצמחים הנ"ל והאם הם נשברו או לא, אז לשם מה זה נכתב?
אני בטוח שיש לזה מספר הסברים אך אני לא בקיא גדול בתנ"ך ואביא לכם מה שחשבתי עליו בעצמי.
יש אנשים שמאוד סגורים על עצמם בחיים . על פי רוב זה מופיע בשלב מתקדם יותר של החיים, כאשר לאדם יש כבר עבודה מסודרת, הרגלים קבועים, תחביבים מסויימים. לאדם שכבר מקובע בחייו – קשה לו מאוד להשתנות, להפתח לצורת חשיבה שונה ולדרך חיים שונה.
דוגמא בולטת בעניין - דווקא רווק מבוגר, יותר קשה לו להתחתן מאשר רווק צעיר. למה? כי הוא מקובע. יש לו בראש בדיוק את האחת שהכי מתאימה לו, הוא יודע איך היא תראה, איך היא תדבר, איך היא.... כל דבר כבר נבדק ונברר וסגור. הוא עבר כל כך הרבה שהוא כבר מבושל, קשה וסגור על עצמו. זה דבר טוב אבל... קשה לו לצאת מהרווקות. כשהוא נפגש עם מישהי שלא תואמת כמעט אחת לאחת מה שהוא חושב - הוא לא ירצה להמשיך איתה.
יותר מזה – אם משהו פוגע לו בחיים בהפתעה(כמו הברד), בסדר הקבוע שלו – הוא יכול להשבר מזה! הוא לא בנוי לשינויים וקשה לו לקבל אותם, דווקא החוזק והקביעות שלו לפעמים הם בעוכריו.
לעומתו, רווק צעיר בן 23 לדוגמא , לא יצא עם כל כך הרבה בנות. הוא לא יודע בדיוק באיזה תחום הוא יעבוד, הוא לא סגור איך תראה בחירת ליבו, הוא עדיין מחפש דירה ושותפים ובמידה מסויימת הוא זורם בחייו לאן שהחיים יובילו אותו – אחד כזה יותר קל לו להתחבר ולקבוע מחוייבות עם בחורה. הוא בעצמו לא סגור על הכל, היא בעצמה לא סגורה על הכל – אז הם יתפתחו ביחד! הם לא ירגישו לחץ אחד מהשני כי אף אחד מהם לא מקובע וכל אחד יכול להתגמש כלפי השני, כמו החיטה והכוסמת.
אז נכון שכן מתישהו צריך לדעת יותר מה עושים בחיים – אך כדאי גם להשאר גמישים, נתונים לשינויים וכך גם אם תבוא הפתעה- להיות ערוכים לה, להתקפל מעט עד יעבור זעם...
להיות סגור על עצמך זה טוב, אך לא תמיד כדאי להיות נוקשה. להתגמש ברצונות, להתגמש בצורת החשיבה, להתגמש בקבלת האחר – אלו דברים שלעיתים מאוד נצרכים ועושים את החיים לעיתים להרבה יותר קלים.
יותר לסלוח
יותר לקבל גם התנהגות הזולת
יותר להבין שגם לאחר יש זכות לפעול ולחשוב מעצמו.
אז למה הפסוקים נכתבו? כי התורה היא לא רק סיפורים והלכות, היא גם דרך חיים.
ואיך זה קשור לאח הגדול? קשור מאוד להתנהגויות בבית – תחשבו בעצמכם
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: