השקט של רומי

הינה קטע גמאני קצר על המלחמה בעזה:

גמאני מפחדת מטילים.

גמאני גרה ליד אזור מסוכן.

גמאני שונאת מלחמות.

גמאני חוששת לשלום החיילים.

גמאני לא יכולה להירגע.

גמאני צריכה תמיכה נפשית.

גמאני מאחסנת אוכל בממ"ד.

גמאני מעודכנת תמיד.

גמאני מאזינה לחדשות.

גמאני חושבת שמלחמה היא דבר טפשי.

גמאני משתטחת על מדרכות.

גמאני חושבת שעופרת יצוקה היא שם טפשי למלחמה.

גמאני חושבת לכתוב כבר משהו נורמלי.

גמאני כבר עושה את זה.

אז שלום לכולם!

כמו שראיתם בקטע, אני ממש לא רגועה.

לדעתי, מלחמה היא דבר טפשי. מי אוהב להלחם כל הזמן, לפחד, להתארגן מפני טילים?

אם לא היו מתחילים עם מלחמות, זה לא היה כל כך מפחיד. אבל כבר מאוחר להגיד זאת. העולם תמיד נלחם.

איזה מן שם זה, "עופרת יצוקה". למה להרוס את חנוכה במלחמות? למה אי אפשר לעבור שלוש שנים בלי מלחמה? חוץ מזה, מיציקות העופרת מכינים כדורים לתותחים.

זוכרים כמה הרוגים היו במלחמת לבנון הראשונה? אנחנו בטח לא רוצים שזה יקרה גם עכשיו. לכל משפחה יש את החייל שלה, בין אם ידיד ובין אם קרוב משפחה. אפילו אם לא מכירים חייל בכלל, עדיין מפחדים. זה מפחיד, ולא צריך להתבייש! אף אחד לא יודע באמת אילו טילים יש לאוייב, כי כל הזמן מבריחים להם נשק. עכשיו יש להם טילים שמגיעים ממש רחוק. במרכז הארץ יש חשש- מה יותר גרוע?

כבוד הוא לי להיות, כתבת החדשות משדה הקרב-

רק שאני לא כל כך יודעת מה קורה.

תשארו רגועים,

רומי