אז מה... עם חברות כאלה מי צריך אוייבים אה?
באמת מי צריך?!
לא משנה כמה אני יראה אכפתיות, אהבה, יתן מעצמי לאחרים.. לחברות הטובות שלי ביותר...
הן לא יבינו שאני רוצה רק בטובתן.
עזבו לא יבינו... לא יעריכו, יזלזלו הרבה יותר.
אף אחד באמת לא יעריך אותי על כל מה שאני עושה, לא משנה מה אני עושה וכמה בשביל אותו בנאדם. אני תמיד אהיה עדיפות ב'. תמיד יעדיפו את החברות הרעות, שהן לא אמיתיות, שלא משנה כמה רע הן גרמו לאותה החברה, תמיד יבחרו בהן.
למה יש אנשים כאלה סתומים?! למה אנשים תמיד מעדיפים לבחור ברע במקום הטוב???
למה אף אחד לא יודע באמת להעריך? מה, רק בגלל שהחברות ה'רעות' הן יותר יפות? יותר מקובלות בקרב הבנים? יש להן יותר 'שם' בחברה?
מישהי פעם אמרה לי שאסור להיות בני אדם טובים, כי את הטובים תמיד דופקים. אתם יודעים מה אמרתי לה?
אמרתי לה שהיא טועה. שזה ממש לא נכון, שלאנשים טובים שעושים מעשים טובים קורים רק דברים טובים ושהחיים מתגמלים אותם, אולי זה לא בא ישר, אבל זה בא עם הזמן.
מכל הלב אני אומרת - אני בן אדם טוב. אני אולי לא מושלמת, אבל כשצריכים אותי אני יודעת לעזור, כשמבקשים ממני משהו, אני עושה בכיף ובאהבה, כשרע למישהו שחשוב לי, אני ישר רצה לעזור לו.
אז אם אני בן אדם טוב, למה תמיד רע לי? ברגעים כאלה אני חושבת שהיא באמת צדקה אותה האחת.
הרי לא משנה מה אני יעשה, כמה אני יתן מעצמי, כמה אני אהיה טובה.. תמיד יהיה לי רע.
זה פשוט נקבע עליי. אף פעם חברות לא העריכו אותי מכל הלב על דברים שאני עושה, תמיד הן יודעות מתי לפגוע וברגעים הכי לא צפויים וכל פעם מחדש אני מגלה את עצמי בתור עדיפות ב' אצלהן. תמיד אני אומרת שדיי, אני לא אהיה בשבילהן כמו שמגיע להן ואני יחזיר להן אותו יחס כמו שבאמת מגיע להן.. אולי ככה הן יבינו מה זה כאב וזלזול.. אבל אני תמיד נשברת.
תמיד אני נשברת וחוזרת להיות אותה החברה הטובה שעוזרת, למרות היחס.
יכול להיות שאני גורמת לעצמי את הבעיות, בזה שאני מתייחסת רגיל, נותנת לזה לקרות ואני זאת שמתנצלת כל פעם וזה לא צריך להיות ככה. יכול להיות שאני גורמת לעצמי את הבעיות, כי אם אני יחזיר להן אותו היחס, אולי הן יראו, ישימו לב ואולי ככה אני לא אפגע.
אז מהיום, אני יותר לא עוזרת לאף חברה שבאמת לא מגיע לה.
אני יותר לא משקיעה מאמצים בחברות שלא מגיע להן אותי, שמזלזלות ..
הרי כמה אפשר לתת ולתת ולתת לחינם?!
אני מהיום, לא עוזרת לאף אחת. כולן יכולות לקפוץ לי.. היום אני באמת מבינה שאין חברות אמיתיות, כל אחת יותר נחש מהשנייה.. מעדיפות את הרע על פני הטוב, הן מזמינות לעצמן את הצרות בזה שהן בוחרות ברע ואני מקווה שהן ישלמו על זה ביוקר.
אני מאחלת להן רע, שיראו מה זה כאב וזלזול.. שילמדו פעם אחת ולתמיד להעריך.
אבל מה הסיכוי שזה יקרה והן יעריכו אותי?
הן בכלל לא סופרות אותי, אני סתם אחת בשבילהן.. לא משנה מה אני עושה.
"איך את לא יודעת שגם בגן עדן תמיד תהיי רק אורחת... "
כמה שרע לי.
אבל כמובן שאני יחזור על אותן הטעויות שלי..
מתי אני כבר אלמד ואפנים? יקבל ביטחון ויעשה את מה שאני באמת צריכה?
הכל מתחיל ונגמר אצלי בביטחון... שאין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אניאניאניאניאני.