אני חייבת להתחיל בכך שאני ממש מזועזעת ממה שקורה בבית המריבה בחברון,אני לא בן אדם פסימי בד"כ אבל יש לי תחושה נוראת שזה ממש לא הולך להסתיים שם.עכו,חברון,אולי יפו?,אני מקווה מאוד שלא,אבל אני באמת מתחילה לחשוש.
-
אני שינש"נית רישמית כרגע,לאט לאט אני מתרגלת לעיר החדשה,לקומונה,לאנשים.תמיד היתה לי תחושה שאני אצליח להסתדר בלי המשפחה לתקופה מסויימת[כן ,גם שבוע זאת תקופה],אני חושבת שאני מתמודדת יפה אבל יש געגוע.
בכל אופן בלי בלבולי מח,אני נהנת.
אני מתנדבת במס' מקומות שמאוד רציתי:בית ספר לנוער שנפלט ממוסדות,אחרי בשטח,חווה טיפולית,מועדונית ועוד כמה מקומות שאני בודקת.
אני ממש עושה שנת שירות,אני תורמת לקהילה,אני נהנת,סלחו לי פשוט עדיין לא עיכלתי.השארתי בקומונה בגדים ומצעים,אני ממש שם.
היום הבנתי שאינטואיציה זה דבר ככ חזק,אני צריכה להקשיב לה יותר,ולא לחוסר הגיון.
מסקרן אותי מה גורם לאינטואציה,מה גורם לגוף שלך לכוון אותך לדבר מסוים,שהראש שלך לעומת זאת לא מעוניין בכיוון הזה.
בעצם,אולי זה סה"כ שיכנוע עצמי בתת מודע?
-
אבדתי את הארנק היום,בחיים לא איבדתי משהו משמעותי[לפחות לא חומרי],התגברתי על העניין די מהר .סה"כ:200 ש"ח,אשראי,כרטיס קופ"ח,בלתמי"ם[עזבו..],נזמים,וכל מיני קבלות ישנות.
יאללה,שיהיה טייב.