שם לבלוג?.."יומני היקר"

ממזמן לא הרגשתי שהעצבים אוכלים ככה את הראש,ואף אחד לא אשם,רק אני.

וזה עוד יותר עצוב לי.

הוא לא רוצה לפגוע בי,איך זה יתכן?

הבעיה שלי היא שאני יכולה להבין אנשים יותר מידי טוב,זה גם מה שגורם לי להתקשות להחליט.

ומה הוא צריך את כל זה עכשיו?הוא מוקף במלחמה,והוא פצוע ברגל...אז אני צריכה לבכות בשקט,כמו שתמיד אני עושה.

הפעם לא נראה לי,אני ארגיש קצת רע,אבל עם הזמן..

וקרי,אני לא מתכוונת לפגוע בך,חבל שאתה לא שומע אותי,אתה בן אדם עם כ"כ הרבה בעיות,וזה מה שחסר לך,העצבים שלי עליך.

ובעצם כולכם,אמא ואת,ואת,גם את ואתה.

לא נועדתם כדי לחטוף את התקפי הזעם שלי,כמה קל להתנצל וירטואלית,בלי לומר בקול,בלי שתשמעו.

וזה באמת אוכל אותי מבפנים שאתם לא מבינים למה,שאני אתעצבן?אתם רגילים לחיוך..

הלב שוב נפצע,זה יעבור אני יודעת,זה כבר קרה כ"כ הרבה פעמים שמפעם לפעם זה נמשך לתקופה קצרה יותר,אולי זה טוב,לא ,זה לא יכול להיות טוב להתרגל ללב כואב.

מחר יום חדש..

-

כמה בן אדם יכול להיות בתוך בועה?,תמיד "זרקו" לי שאני בתוך בועה,הרי אני מתל אביב,כאן לא קורה כלום חוץ ממסיבות,ואני תמיד עניתי שאני יודעת מה קורה,ואני תמיד מתעדכנת.

הם כ"כ צודקים,עד כמה שנהיה צמודים לרדיו 24 שעות,עד כמה שהטלויה תפעל כל השבוע,ואפילו להתקשר לכל אדם מאיזור המלחמה לשאול לשלומם לא משתווה ללשמוע אזעקה ולדעת שיש לך דקה-ואולי תמות.

אף תל אביב לא אשם,ובעצם אף אחד מאיזור המרכז לא אשם,אז יכול להיות שאנחנו[הם?] קצת בבועה,אבל באמת שהלב איתכם.

-

כמעט שכחתי-שנה טובה?,שרק תגמר המלחמה על הצד הטוב ביותר[עד כמה שזה אפשרי..],

ויהיה בסדר.