יומני היקר.
היום היום הראשון של התיכון, כל החופש היו לי פרפרים, וסוף סוף גמרנו אותו , אני יודעת נשמע מוזר,אבל כבר עשיתי מסיבות פיג'מות חרשתי פאבים+קניונים, ויש לי כבר מלתחה חדשה. אני לא מאמינה....
כבר נמאס לי מכל הילדים שתמיד באים אלי, ושתמיד מנסים להתחבר איתי, ונמאס לי שתמיד הולכים אחרי
ושרוצים להיות חברים שלי רק כי אני מקובלת.
אני רוצה שיאהבו אותי איך שאני, אז השנה אני יגרום לזה לקרות.
יום ראשון בתיכון
"הלכתי!!" רון צעקה לאמא שלה. היא התחילה ללכת וכשהגיעה לצומת היא ראתה את שירי, החברה הכי טובה שלה. "שירי!!! תעברי את הכביש!!", "מה?!?!" אמרה שירי כאילו לא שומעת. "תעברי את הכביש ונלך ביחד". "טוב!!.." היא אמרה לא כ"כ מרוצה ורון לא הבינה למה אבל זה לא ממש שינה לה. "אז מה קורה??" שאלה רון. "בסדר.. יודעת, חוזרים ללמוד..", "כעע..". =טוב,נראה לי אני יספר לה שאני רוצה להגיד היום לעידו מה אני מרגישה= חשבה רון. "את מאמינה באהבה ממבט ראשון??" שאל רון. "אם כן.. כן.. בטח." שירי אמרה ולא הביעה כלום על פניה. "שירי, את מתנהגת קצת מוזר היום. יש משו שאת רוצה לספר לי?!", אמרה רון ושכחה בכלל מה רצתה להגיד לשירי לפני 5 שניות. "טוב, תקשיבי רגע..אם... אבל אה... לא משנה.", "נו תגידי", "לא משנה, אחכך", "למה את לא רוצה לספר לי??, זאת רק אני או שאנחנו החברות הכי הכי טובות?? ושאנחנו מספרות הכל אחת לשניה??", "כן.. טוב." ואז הם בדיוק הגיעו לתחנה של ההסעה ועלו על האוטובוס, "שירי אמרה לרון שתגיד לה אחכך." ורון הנהנה.
רון עלתה ראשונה עם חיוך על הפנים כי היא לא ראתה חלק מהחברים שלה הרבה זמן כי הם היו בחו"ל במשך כל החופש.
כל האוטובוס היה רועש, זרקו ניירות, ודיברו וצחקו. עד שנטע ראתה את רון ונגעה בכתפה של נטלי שיבה לידה, נטלי הפסיקה לדבר בבת אחת ושילבה את הידים שלה והסתכלה על רון. רוני שלא הבינה למה נטלי הפסיקה לדבר איתה הסתכלה וראת גם את רון, היא לחשה משהו לעופרי שישבה לידה ואחרי 5 שניות כל האוטובוס היה בשקט והסתכל על רון. לא מבטים נחמדים.
רון לא כ"כ התייחסה אליהם והתחילה ללכת ל"מקום" שלה באוטובוס, איפה שכל המקובלים תמיד ישבו. אבל שני ומיכל ישבו שם. והסתכלו עליה - כאילו, מה את עושה כאן?!?! - וצחקקו. באותו רגע רון הבינה שמשהו לא בסדר וחצי חיוך ירד לה מהפנים. היא התיישבה ליד רותם, שעוד היתה נחמדה אליה ודחפה אותה לכיון החלון והלכה לשבת במקום אחר. שירי כבר התישבה ליד עומר.
אחרי רבע שנה שנראו כמו נצח האוטובוס עצר בבצפר. החיוך של רון כבר נעלם לגמרי.
=היום הראשון אפילו עוד לא התחיחל ואני כבר מרגישה חרא.... ואני לא יודעת למה!!=. כרון עברה ליד הלוקרים וחיפשה את שלה, כולם התלחששו וצחקו כשהיא עברה, אפילו אביב. שהיה חבר שלה וכולם ידעו שהוא היה דלוק עליה במשך שנתיים רצוף, עד הרגע הזה. =זהו, נמאס לי= חשבה רון והתחילה לרוץ לחפש את שירי, אחרי שתי דקות היא מצאה אותה בלוקרים שליד השירותים של הבנות עם נטלי ושני, צוחקות. "שירי, אני צריכה לדבר איתך" רון אמרה. "טוב... אני עוד מעט חוזרת" היא אמרה לנטלי ושני שהשאירה מאחור מתלחששות. "את מוכנה בבקה להגיד לי מה קורה פה??", מה זאתומרת?!?!", שירי עשתה את עצמה כאילו היא לא יודעת ואפילו לא הסתכלה על רון. "תקשיבי, כולם מתנהגים ממש מוזר וכולם מגעילים אלי ולא מדברים איתי, ואני ממש לא יודעת למה." אמרה רון. "את בטוחה שאת לא יודעת??...." אמרה שירי בזלזול. "תגידי מה יש לך??, למה אפילו את מגעילה אלי??" רון אמרה. פתאום שירי הסתכלה עליה במבט המוכר הזה של החברה הכי טובה שלה, ורון חייכה, אבל שירי לא, "בואי" היא אמרה לרון והחזיקה את היד שלה. הם נכנסו לשירותים של הבנות והתיישבו. "תקשיבי" אמרה שירי "נו?!" אמרה רון "שניה, אל תדברי עכשיו, תני לי לגמור, ...... תקשיבי.. בחופש, אם.. בשבועיים האחרונים שלו.. היתה,,,,,, שמועה" רון הסתכלה עליה בפרצוף שהלך לאיבוד.
"נו?!" "מה אמרתי לך?? תני לי לגמור ואל תדברי. אז תקשיבי, בחופש היתה שמועה, שאת ו.. רואי... את יודעת.. היתם ביחד..."
"ממממהההה????????? אבל הוא חבר של נטלי ואני בחיים לא היתי עושה לה את זה נכון היא לא הכי חמודה שיש אבל בכל זאת היא בנאדם!!! וגמאני!!!" רון אמרה בנשימה אחת. " =בגלל זה כולם היו מגעילים אלי?? בגלל שמועה?!?!, אבל הם חברים שלי... למה שהם יאמינו לה אפילו בלי לדבר איתי...= חשבה רון והסתכלה על הרצפה, היא הרפתה את האחיזה שלה בשירי, והפנים שלה נראו מאוד מבולבלות. "רון, תקשיבי לי אם את ל.." "לא את תקשיבי לי!!" קטעה רון את שירי. "זה שכולם מגעילים אלי בגלל איזו שמועה, לא אומר שאת צריכה, את החברה הכי טובה שלי, וממש לא ציפיתי שזה ייקרה" אמרה רון ונפגעה הרבה.
"תקשיבי לי רגע, אם את לא רוצה להקשיב לי אני מבינה אותך אבל תתני לי דקה, זאת ההזדמנות שלי, זאת ההזדמנות שלי להיות מקובלת"אמרה שירי וקירבה את פניה אל רון "מהזאתומרת???" אמרה רון והרחיקה טיפה "אני אומרת שמאז ששמעתי את זה אני כבר לא "החברה הכי טובה של הילדה המקובלת", אני מקובלת בעצמי, ויש לי הרבה חברים וכולם אוהבים אותי." "ובגלל זה את צריכה לשנוא אותי?!?! את מנצלת את המצב שלי, והופכת אותו להיות יותר גרוע כדי שתהיי מקובלת???, אנחנו עברנו הרבה ביחד, אבל זה כבר מוגזם" אמרה רון פגועה לגמרי, היא קמה והתחילה ללכת "חכי שניה, אני באמת לא התכוונתי, זה פשוט קרה!!"
"כן... בטח" לחשה רון והמשיכה ללכת לכוון הדלת, בדיוק אז היא נפתחה ונטלי עמדה בפתח, שירי ישר הזדקפה ושמה רגל על רגל, והמבט הטוב שלה נעלם מיד. "נו מה קורה?!?!" אמרה נטלי לשירי ונשענה על הדלת. "זה בסדר, אתם יכולות לעשות שיחה של פקאצות.. אני בדיוק הולכת.." אמרה רון, נטלי הסתכלה על שירי והתחילה לצחוק.. "מה יש לזאתי?? " אמרה נטלי "לא יודעת" אמרה שירי, ומבתוכו היא הרגישה ממש מוזר הרגשה שלא הרגישה אף פעם, חרטה.
=אולי רציתי להיות יותר נחמדה, ולשנות תדמית, ואולי היה נמאס לי טיפה מהנגררים, אבל לא רציתי שמשהו כזה ייקרה=
חשבה רון וכמעט דמעה אחת הצליחה לברוח מהעין שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
חח...
כינוי:
אמברוששX