החברים הישנים שלי

״תאהב אותי, כי אין אף אחד אחר שיאהב אותי במקומך. 

תאהב אותי, כי העולם הזה, עם איך שהוא נראה.. אין לו סיכוי להכיל אותי. 

אז תאהב אותי. בין תהום להצלה אני אמצא את עצמי. בין מה שמותר ומה שאסור. 

אני אסתכל מרחוק על הצבעים. ואיך שהם זזים. על ההגה ההוא שתי ידיים משותקות. ואתה שמפיל אותי שוב. איך אתה מפיל אותי שוב.

 חלון חצי פתוח, קר מספיק כדי לשתוק. 

עוד מבט אחד אליי, יד מרותקת לכיסים. ואתה כזה גיבור שאתה מצליח, להיות כזה קרוב ושוב להתרחק. ואני אומרת תסתכל על הצבעים. תראה איך הם זזים. 

ויד אחת יוצאת, ומלטפת לי את השיער. 

שתי עיניים מרותקות לשמשה הקדמית, על ההגה שתי ידיים משותקות. ותסתכל על הצבעים..

אולי אחרי הכל אנחנו דווקא מתאימים. כששנינו באים והולכים, בדיוק בזמן הנכון. כששנינו שותקים, בזמן הנכון. ומדברים, בזמן הנכון. ושוכחים להרגיש, בזמן הנכון. ואוהבים, תמיד בזמן הנכון. 

אז תאהב אותי, כי לא נשארו לי שקרים עוד לספר לך. לא נשארו לי תירוצים, עבורם ועבורי. אתה, לנצח תישאר כמו שאתה. לפעמים אני חיה עם זה, ולפעמים אני לא. ולפעמים אני רוצה ללכת. אבל תסתכלי על הצבעים, גם הם לא זוהרים תמיד, והם עדיין יפים. חצי דמעה שלי, זה מהקור אני אומרת. עיניים מתרחבות. ואתה יודע שעכשיו אני צריכה רק שתשתוק. אז אתה שותק. והדמעה נעלמת. ושנינו שוכחים. 

ותסתכלי, יפה שלי, תסתכלי על הצבעים..״