החברים הישנים שלי

אני עומדת מולה ומסתכלת עליה. על זאת שהייתה כל העולם שלך. היא עולה לי מדי פעם במחשבות. אני זוכרת שכל כך פחדתי ממנה אז, ממה שהיא וממי שהיא בשבילך, ומה שהיא עברה כדי להיכנס לך ללב. אני זוכרת שהיית מספר לי, איך אתה מתפוצץ מבפנים רק מלראות אותה. בתמונות היא נראתה לי מושלמת בשבילך, איכשהו הצלחתי להבין למה בחרת להיות דווקא שם. 

התחלפנו, החיים שהיו פעם שלה הפכו להיות שלי. תפסתי את המקום שלה, בלי שבכלל התכוונתי.

ניצחתי אותך. את בטח כל כך שונאת אותי, שהרסתי את החיים שהיו אמורים להיות לך, אפילו אני הייתי שונאת את עצמי. 

התאהבתי בו עוד לפני שידעתי שאת בכלל קיימת. מתישהו הרפיתי, זה הוא שבכל זאת  לא שחרר. אל תשאלי אותי למה, כי לא אדע לענות לך. עד היום אני שואלת את עצמי למה דווקא אני, מכל הנשים בעולם. יש שאלות שתמיד יישארו שאלות. ולנו לא תמיד יהיו את התשובות להכל. 

ניצחתי אותך. הוא כבר לא שלך יותר. 

ניצחתי במלחמה שאפילו לא ידעתי שנכנסתי אליה. היום הוא מתקשר אלי כל בוקר, ובערב לפני השינה, ושר לי שירים, ומספר לי סיפורים, ומסתכל עלי בעיניים הגדולות האלה שלו שמפילות לי את הלב. אותי הוא מחבק בלילה חזק חזק בלי לשחרר. ומסתכל לי לתוך העיניים כשאנחנו שוכבים, עם אורות דולקים. 

הוא אוהב אותי. כמו שאף אחד אף פעם לא אהב אותי לפני. 

ואת, את עולה לי לפעמים, בכל מיני סיטואציות. אני מדמיינת איך את מסתכלת עלי, מיוסרת. בדיוק כמו שאני הסתכלתי עלייך לפני חמישה חודשים, כשעמדתם להתחתן. וכמה קינאתי בך. ובזה שעומד לצידך. 

היום את עומדת לבד. ומסתכלת עלי בעיניים החומות הגדולות שדומות כל כך לשלו. ואין לי אפילו מה להגיד לך. אני מדמיינת איך החיים שלך בטח נראים עכשיו. אחרי שמונה שנים של ביחד, פתאום להתרגל ללבד. בלי הבן אדם הזה שהיה כל העולם שלך מגיל 16. הוא ברח ממך אלי. ואולי גם ממני הוא יברח, אל מישהי שתסתכל גם עלי באותו מבט מנצח בדיוק. אבל אני, כבר קצת התרגלתי שהוא הולך, יותר משהתרגלתי שהוא כאן. 

ניצחתי. במלחמה ההיא שאף פעם לא נלחמתי בה. וזו שלא היה לה כל סיכוי. ניצחתי. התגברתי עלייך. זו שכל כך פחדתי ממנה.

אני יותר לא פוחדת ממך. הדמות שלך כבר בקושי כאן, היא כמעט רק כמעט ונעלמת. וכמעט ונשארתי רק אני. אני מצטערת. אבל אין מלחמות בלי מפסידים.

היא אומרת לך ״מאמי בוא ניסע״. אתה לוקח את המפתחות ונוסע, מציית. 

רוקדים עירומים בחולות של יפו העתיקה. 

אמצע ינואר, סקס בתוך הים והגשם מטפטף עליכם, והים שחור. ולא רואים דבר רק מרגישים את חום הגוף. 

והכל צעיר ויפה ותמים וטהור. ואתם מאמינים אחד לשני לכל מילה. מתקשר בבוקר לשמוע את הקול שלה, בשניה שהיא פוקחת את העיניים. ואתה שואל אותה מאמי איך ישנת, כמה פעמים נשמת בלילה. והכל מעניין, הכל חדש, הכל מרגש. 

עומדים באמצע שום מקום, בלי לדעת איך ולמה הגענו דווקא לכאן. 

לא שואלים שאלות שאין עליהן תשובה. 

היא מחייכת ואתה מתפוצץ מבפנים. אתה משתטה והיא צוחקת. 

נופלים על האדמה ומשתתקים. 

בוקר, שמש של יום שבת, יוצאים לטיול בטבע. בקבוק וויסקי, קרח וקולה. היא מבקשת ממך לשתות ואתה מסכים.

״כשאת איתי הכל מותר לך״. שותים ומאבדים את הראש, ואתה נשאר שפוי כדי לשמור עליה. אתה אומר לה ״בואי״ והיא הולכת אחרייך, בעיניים עצומות. עומדים בתוך היער, מסתכלים מלמעלה אל תוך הכביש. והיא חצי שם וחצי לא, העיניים שלה מבריקות. ״תעמדי ותצעקי״ אתה אומר לה, ״תוציאי את הכאב החוצה, זה משחרר.״ היא מחכה שתתחיל, ואתה עומד וצועק וצועק וצועק. ומחבק אותה חזק יותר. והיא נאלמת בין הידיים שלך. והיא אפילו לא צריכה לצעוק. כי טוב לה עכשיו. טוב לה איתך. ״ אני אוהבת אותך ״ היא לוחשת, והלב שלך מתפוצץ. אני רוצה לחיות איתך, לנשום איתך, לשכב איתך. והעיניים שלך נוצצות, אתה רוטט. 

חוזרים למכונית, אתה נוהג, היא מאחורה, מתקרבת ומצמידה אליך את הראש, אתה מלטף אותה. ואתה אפילו כבר לא צריך לצעוק.. כי טוב לך עכשיו, טוב לך איתה.