יש לי מזל רע.

כן, אני יודעת, אין דבר כזה מזל, מה שאני עושה משפיע על איך שהדברים מסתדרים לי.

כנראה שאני פשוט עושה דברים לא נכון.

אבל מה אני אמורה לעשות כדי שזה יהיה נכון?

אתם פשוט מבלבלים מדי.

והצביעות שלכם כל כך ברורה שזה כואב.

אנחנו רבים, ויום אחרי העניין פשוט נשכח?

ולא, אני לא אומרת שהייתי תמימה וטובה בקטע הזה.

קיללתי אתכם, צעקתי עליכם ואמרתי לכולם שאני שונאת אתכם.

אבל בניגוד אליכם, עשיתי את זה בפרצוף שלכם.

כי כולם כבר אמרו לי שכל הפעמים שהייתם נחמדים אלי היו הצגה.

אחרי הריב בשישי, היום, ותמיד.

אתם חושבים שלא סיפרו לי איך שאת קוראת לי "פרחה, פריקית, חשה"?

ושאתה אומר שאני "מתלהבת כל הזמן עם המוזיקה שלה"?

אני יודעת הכל. אבל תעשו טובה, ואם יש לכם בעיה, בואו ותגידו את זה.

אתם צבועים, וזה פשוט מגעיל אותי.

אני לא יותר טובה מכם, באמת שלא. התנהגתי מגעיל אליכם, ואני לא מצטערת.

אז הנה, בשבילכם, וכדי שאני לא אהפוך להיות כמוכם:

אני שונאת אתכם.

ויש לי את הסיבות שלי.

אתה מרכל עם כולם עלי ואיתי על כולם. אתה ילדותי במובן הממש רע. אתה מתייחס רק לעצמך. אתה פשוט זבל.

ואת, עלייך אני יכולה לכתוב פוסטים שלמים וזה לא יספיק. את שתלטנית, שחצנית, צבועה ומגעילה. את כן נחמדה כשבא לך, אבל רוב הזמן פשוט לא בא לך.

אז יודעים מה?

לכו תזדיינו. כי כבר לא אכפת לי.

שאלתם את עצמכם פעם למה תמיד איתכם רבים?

לא רק אני, אלא אנשים בכלל.

תנסו לחשוב על זה, ואני בטוחה שאתם היחידים שיופתעו מהתשובה.