...לעזאזל"
זה כל כך טיפוסי שתמיד כשטוב יהיה גם את הקצת רע הזה, שיהרוס.
אבל זה לא מאוד נורא, אני משחקת את האופטימית.
"כל מה שבא לי
זה לעבור את זה
שחכתי כמה
להרגיש זה כואב
בעוד שבוע
אולי יותר מזה
שחכתי כמה
להרגיש זה כואב"
החלומות שלי נהיו הזויים מאוד, וחוזרים על עצמם וממשיכים את עצמם בצורה מוזרה. התת מודע שלי קם לחיים סוף סוף.
"כן, נתחתן
ונוליד ילדים בקצב מסחרר
אני אומר,
שאם לפעמים מחייכים,
לפעמים זה לא כל כך עוזר
לעזאזל"
ויודעים מה?
מוזר איך ששיחת חולין פשוטה עם אנשים יכולה לגרום לי להרגיש כל כך טוב.
הרבה יותר טוב מאיזה שיחת נפש עמוקה שבסך הכל רק תגרום לי לשבת ולהתעמק בבעיות שלי יותר.
שיחה יומיומית לעומת זאת, פשוט משכיחה את הדברים.
אף פעם לא הייתי הטיפוס של לדבר על הרגשות שלי. ובתכל'ס? להדחיק זה פשוט יותר כיף.
"כל מה שבא לי
זה לעבור את זה
שחכתי כמה
להרגיש זה כואב
בעוד שבוע
אולי יותר מזה
שחכתי כמה
להרגיש זה כואב"
האמת? אני פאקינג קורסת."אין,
לא ישן
נתחתן,
פיתרון זמני עד שנזדקן
לעזאזל."
The Dumb
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנשהו