where were you while we were getting high? |
 כינוי:
אנשהו מין: נקבה פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
סעמק
אין לי כוח לשום דבר ולאף אחד, אני במצברוח ביצ'י אחושניצלתירס וכולם נפגעים מזה.
אני הולכת ונהפכת שטחית יותר מיום ליום, ותוך כדי זה גם מאבדת את הכישרונות שהיו לי[?] אחד אחד.
אני מאבדת את הייחודיות שלי, את האינדיבידואליות שעבדתי עליה כל כך קשה, וגם את האמונה שאי פעם היא הייתה קיימת בכלל.
פתאום כולם מדברים כמוני ומתנהגים כמוני ומתלבשים כמוני ומנגנים כמוני ושומעים כמוני, ואם יש משהו שיותר קשה לי מזה, זו המחשבה שאולי בכלל זה תמיד היה ככה, ואני פשוט אטמתי את עצמי עד כדי כך שלא שמתי לב לזה.
אני מוצאת את עצמי משקרת לאנשים יותר ויותר, למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אשקר.
אני מתדרדרת לרמות הכי נמוכות ושפלות שאני יכולה לחשוב עליהן - שגרה ושעמום. לפי דרך המחשבה שלי, לא קורה בחיים שלי דבר.
ואולי זו רק חוסר היכולת שלי להעריך. הרי הייתי במשך שבוע שלם בטיול, זו לא שגרה. אבל הנה שוב אני חוזרת הביתה, לאותה שגרה שבה אני ממשיכה להתלונן ולהתלונן על כל מיני דברים, בלי להזיז אצבע כדי לשנות אותם.
קצת כואב לי שככה אני הולכת להתחיל שנה חדשה, בצפר חדש, ככה אנשים חדשים יכירו אותי.
המצב הזה דפוק, התקופה הזאת דפוקה, המקום הזה דפוק, האנשים האלה דפוקים, המדינה הזאת דפוקה והעולם הזה דפוק.
תנו פשוט לשים ראש על הכרית ולשמוע מוזיקה חזק חזק, בלי מצבים או תקופות או מקומות או אנשים או מדינות או עולמות.
ובא לי לכתוב איזה סיפור או קטע, עם מילים גבוהות בשפה רהוטה, או איזה שיר שאף אחד לא יבין חוץ ממני.
אבל אני לא חושבת השכל הרפוי שלי יצליח להחזיק שיר שלם, אני הופכת גרועה יותר ויותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
