אח שלי בבית חולים, התייבש במצב קשה, האינפוזיה לא עוזרת, ואני לא הלכתי עם ההורים לבקר אותו או בכלל דיברתי איתו היום.
חברה שלי יצאה מהארון מול ההורים שלה במכתב אתמול בלילה ודיברה איתם על זה היום בבוקר, ואני בקושי סימסתי לה.
וההורים מעירים לי על זה, והחברים מעירים לי על זה, ואני נראית בעיניי עצמי ובעיניי כולם לגמרי חסרת רגישות.
אכפת לי. באמת שאכפת לי. אני לא יודעת למה אני לא מראה את זה או משהו.
פרעוש שלי, באמת שאכפת לי, ואני עצמי לא מבינה למה אני יושבת וכותבת כאן במקום להיות איתך שם.
ברבי שלי, באמת שאכפת לי, ואני לא יודעת למה לעזאזל לא דיברתי איתך כל היום, וכשכן דיברנו ישר הלכתי.
ואני מצטערת.