תמיד רציתי בלוג .

היה לי אחד לפני שנה, אבל גילו אותו כל מיני אנשים שאני מכירה, והחלטתי לסגור.

לפני כמה ימים הייתי אצל חברה שהתחילה בלוג, ועזרתי לה איתו.

זה גרם לי להתגעגע לישרא וכל השיט .

אז הנה אני, יושבת כמו מטומטמת מול המחשב וכותבת לבלוג שאף אחד לא הולך לקרוא.

וואו. זאת הייתה דרך מוזרה להתחיל בה פוסט פתיחה.

בכל מקרה, את השם שלי ושאר פרטים אני שומרת בשקט, ככה גם אם שוב יגלו את הבלוג לא ידעו שזאת אני.

אתם יכולים לקרוא לי איך שאתם רוצים, ממש לא אכפת לי.

אבל בינתיים אין פה אף אחד שיקרא לי איכשהו, אז שיהיה.

רוב מה שאני הולכת לכתוב פה יהיה פריקה.

ויהיה הרבה פריקה.

יכול להיות שיהיו כאן דברים שכתבתי - שירים או סתם דברים לא ברורים.

אולי גם מכתבים, או חלקים שפונים לבנאדם מסויים.

שיהיה ברור -

את השירים לא הראיתי לאף אחד.

אני יודעת שאני לא כותבת הכי טוב שיש, אבל כל מה שאני כותבת אני כותבת לעצמי, לא לאף אחד אחר.

כל המכתבים והפניות לאנשים אף פעם לא נשלחו או נאמרו למישהו,

האנשים שזה מיועד להם גם לא קוראים פה כדי לקרוא את זה.

זאת פשוט דרך שבה יותר קל לי לבטא את עצמי.

טוב, כנראה שעכשיו מסתיים הפוסט הראשון שלי בבלוג מספר 581881.

[גם כן הרשמיות הזאת. מתלהבת שכמוני .]

That Cold Sweet Sound

עריכה למחטטים, נכתב יותר מחצי שנה אחרי -

מחקתי כל מיני פוסטים פתטיים שבאו אחרי זה, אני פשוט רוצה לזכור מתי פתחתי כאן. פפ.

עריכה שנכתבה שנתיים ומעט אחרי שנכתב הפוסט הזה -

הייתי מטומטמת שמחקתי פוסטים במקום לשים בטיוטות. נעל או לא נעל?

באופן כללי ההיסטוריה של הבלוג הזה לא מאוד מפארת אותי, אה?