היום יומולדת לאדי השני וחצי [או בשמו המלא אדוארד-דרקולה-ג'יימס-מייקל-ג'ורג'-קורט-דילן-וולדמורט-השלישי, ולא אני לא אסביר לכם למה בשמו המקוצר הוא רק השני וחצי.] וזה מגניב כי הוא נמצא אצלי כבר פאקינג שנה שלמה. עדיין נמצא אצלי בטיוטות הפוסט שכתבתי כשקיבלתי אותו, שזה אפילו מגניב יותר כי זה מזכיר לי כמה זקן הבלוג הזה.
לפעמים זה מגניב להסתכל על עצמך מהצד, קטנטן כזה, ולחשוב איך היית פעם. להזכר מה חשבת אז.

אמא אמרה שאנשים שאני מכירה קוראים פה ומעבירים לה מידע, אמא אמרה לי להוציא את ה"תכנים הבעייתיים" [הכוונה פה למשפטים אובדניים. אולי היא גם רמזה לגבי הנטיות המיניות?] מהבלוג שלי. אמא אמרה שלא רק חברים שלי קוראים פה, גם ההורים שלהם או המחנכת שלי. אמא אמרה והבטיחה שהיא לא קוראת פה.
אז מי שזה לא יהיה שקורא כאן ומבין שזה קצת לא בסדר, בבקשה צא, כי אתה גורם לי ממש לסבול. תודה

יצאתי בפני אמא אחרי שיחה אמיתית, ומה שהיא אמרה זה "את רק ילדה את לא יודעת" וגם "בסדר, אבל אני לא אוהבת את הרעיון".
זה פשוט עשה לי רע, כל היום הסתובבתי עם איכס כזה בבטן.
לא אוהבת את החברה שלי, לא אוהבת את הרעיון שאני יוצאת איתה או עם כל בת אחרת, לא אוהבת ולא אוהבת.
אותי את אוהבת עדיין?

רע לי ואני מרגישה עלובה שאני ממשיכה וממשיכה להתלונן על זה. ייאי.