רע לי. בלי סיבה. סתם רע לי.

למרות שבזמן האחרון ממש טוב.

לחפור בבלוג כמו שהיה כבר לא ילך,

אני פשוט לא מסוגלת לספר על רגשות כשאנשים שאני מכירה נמצאים פה.

 

 

 

 

"אמרת שאני מסוכן וחולה

שנמאס לך לסבול אחריי

יש אלף סיבות למה רע לך עם זה

רק אחת למה רע בלעדיי

היו פעמים שהגעת לבקר

ומצאת אותי מת בחדרי

שחכת רגעים שהגזמתי יותר

אך את אלה ודאי תזכרי

לא הפעם

הייתי רחוק ועכשיו זה קרוב

למקום בו יהיה לך הרבה יותר טוב

שאם פעם תחליטי לחזור

לא תהיה לך סיבה לעזוב

בסוף רק פגעתי במי שאהבתי

ובך מכולם במיוחד

אמרתי מילים גם כשלא התכוונתי

שרק לא להיות שוב לבד

הלכתי תמיד על הקו העדין

בין עיוור לרצון לא לראות

את מה שהלב לא יכול להבין

לא יוכלו להסביר גם דמעות

כי הייתי רחוק ועכשיו זה קרוב

למקום בו יהיה לך הרבה יותר טוב

שאם פעם תחליטי לחזור

לא תהיה לך סיבה לעזוב

וככה כל בוקר אני נעמד מחכה לך מחוץ לחלון

אולי את תבואי אולי יום אחד את תסכימי אפילו לישון

יש פה גינה וגם עץ מיוחד שחרטתי עליו חץ עם לב

ושני משפטים: "טוב לבד" ו- "מוות למי שעוזב"

הייתי רחוק ועכשיו זה קרוב

למקום בו יהיה לך הרבה יותר טוב

שאם פעם תחליטי לחזור

לא תהיה לך סיבה לעזוב"

זה כזה שיר לונה פארק.

זה היה היום הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון.

וגם כשקרו דברים רעים לא נתתי להם להרוס לי אותו, כי זה היה מושלם מדי בשביל שאני יתן לזה לההרס.

להדחיק ולשכוח, זה מה שעושים. וזה מה שהפך את היום הזה למושלם, אז אל תגידו שעדיף לדבר, לספר, להתמודד.

כתבתי פוסט ארוך ארוך וממש מושקע, אבל ישרא מחק לי, וזין, אני לא כותבת את זה שוב.

אבל בשביל לסכם -

היה פשוט מדהים!

הייתי ביום של מפגש ישרא, ממש ליד מפגש ישרא, ולא הייתי במפגש ישרא.

אבל לא אכפת לי, היה לי כיף.

זהו, נמאס לי להסתיר את הבלוג המזוין הזה.

אז סיפרתי לך.

דווקא לך.

משום מה אני מרגישה שאני סומכת עלייך.

אנחנו מכירים רק שנה, אבל בכמה חודשים שהאלה שהפכנו בהם לחברים טובים ממש התחברתי אלייך.

אתה פורק לי המון, וזה כיף, זה מרגיש כאילו גם אתה סומך עליי.

אני נהנית איתך תמיד, אם זה היום כשבאת והבאת סרט, או אם זה יום ראשון, שבו אנחנו נקרע את רחובות ת"א ונבזבז את הכסף שלנו בכפיתיות מוגזמת.

כן, אולי אני כן צריכה לשתף קצת יותר, ובמיוחד אותך, כי אתה משתף אותי כ"כ הרבה.

אתה חבר טוב שלי, ואני חושבת שאתה היחיד שאף פעם לא הסתכלתי עליו בצורה של יותר מחבר טוב והוא לא עליי.

אם יש מישהו שאני מכירה שיכול להקשיב לבעיות שלי, אם יש מישהו שאני יכולה לפרוק לו ולומר לו הכל - זה אתה.

אולי לשתף ולספר כן יעזור לי, ואני אשמח אם אתה זה שיתן עצות [וחיבוקים! החיבוקים שלך ממכרים!] ויקשיב.

ויודע מה? שיקראו גם השאר. יש פה את הרגשות והמחשבות שלי, ואני לא מתביישת בהם.

היחידים שעלולים להפגע אלה הם.

אני אוהבת אותך כ"כ המון, אתה פשוט מדהים.

אז שקסי היקר, אילוניהשקסי, הפוסט הזה מוקדש לך, כי אתה מוציא ממני צד שלא יצא כבר הרבה זמן.

That Cold Sweet Sound, NoN, Dumb, נקמת הבמבה, צ'יטוס גבינה

או איך שלא תרצה לקרוא לי.

ואני מבטיחה, שמעכשיו אני אתחיל לדבר.

באמת. תזכיר לי את זה בפעם הבאה שאני אהיה עצובה.

אני מבטיחה לך - מעכשיו אני אפרוק, כמו שאתה פורק לי.

וסתם כי זה מגניב שלשנינו תהיה אחת כזאת בסוף הפוסט - רשימת המכולת שלי ליומראשון בת"א:

-תיק.

-ניטים.

-סקארפים.

-סקא.

-כל סוגי צמידים מגניבים שיהיו שם.

-חגורה נורמלית, בנוסף לניטים ולסקא.

-סיכות.

-מפרטים.

-קפוצ'ון, ג'קאט או משהו.

-בוקסרים.

-חולצות עם ציורים וחולצות להקות.

-ג'ינסים.

-פוסטרים.

-עוד כובע. אתה לא צריך, אבל שלי כבר הרוס לגמרי!

-שטויות לא ידועות - מי אמר שרק מהשוק?

-שטויות בסגול שחור, לטיול פתי"ש.

-עיפרון שחור, כי אתה קונה גאייליינר(;

וואו, יש לי הרגשה שהבלוג הזה יהפוך בזמן הקרוב להרבה פחות אנונימי.