 כינוי:
אנשהו מין: נקבה פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
ברוך שפטרנו
יוני רקד בחצאית,
דן, אחד הנירים ובלונדע עשו את המערכון הכי מצחיק בעולם,
למדתי להבדיל בין כפיר לאשד,
שוב התלהבתי מהאוזניים המיניאטוריות של תומרז,
לימדתי [או שלא] את יונתן המתולתל איך לקשור עניבה,
השתוללנו בשיר סיום למרות שאסור כמובן,
התלהבנו כשהמורות וההורים עשו לנו שטויות ממש מצחיקות,
צווחנו 'ע"ה' בכל רגע נתון,
ניגנתי ושרתי ביחד עם הג'ינג'ית ושני האספים מול כל הפאקינג שוני.
ואתם לא מבינים כמה אדרנלין זה מוציא להופיע אחרי כל הלחץ.
היה טואוב. באמת שהיה טוב.
ואחרי כל החזרות בשיא החום, אני יכולה לומר שהייתה מסיבתסיום אדירה.
The Dumbאני מתלבטת אם ללכת היום.
ניראלי שאני אלך, שיהיה.
עריכה, קצת אחר כך-
לא הולכת בסוף. במילא אף אחד לא בא, ויש גם את מחר.
סעמק, השיחות עם כולם נהיו לי מדכאות, סגנון "מחר פעם אחרונה! עוזבים!", אבל עצוב שכזה.
אני לא סובלת את המקום הזה, אז למה בעצם כל כך עצוב לי?
| |
מה זה לבן מבחוץ, שחור מבפנים ולא נושם?
הוא היה איש חולה נפש, מוזר, סוג של פדופיל, ואחד הבחורים ההזויים בתרבות.
ובכל זאת, הוא היה אבן יסוד במוזיקה בכלל ובז'אנר הפופ בפרט.
האמת היא שלשמוע אותו התחלתי רק עכשיו, אחרי שהוא מת, כששידרו כל כך הרבה
שירים שלו בערוצי המוזיקה, אבל תמיד הערכתי אותו בתור אמן, וידעתי שהוא
אחד מגדולי הזמרים.
אני לא חושבת שהוא הלך טרם זמנו.
הוא השאיר מספיק אחריו.
מספיק מוזיקה, מספיק מעריצים, מספיק מנתחים פלסטיים המומים.
אז אני מניחה שזהו זה.
מייקל ג'קסון הלך לעולמו.
וכמו שאמרו בMTV ובVH1 כל כך הרבה פעמים ביומיים האחרונים -
We Will Never Forget You.
The Dumb
ולפני שאני אשכח, תודה לכולם על התגובות בפוסטים הקודמים.
באמת באמת הצלחתם לעודד אותי. 
| |
ג'וני בא
ג'וני מדבר איתי על אהבה,
יושבים כאן במרפסת, הוא נותן לי הרגשה טובה,
עם הטון דיבור הכל-כך אופייני, הזה המהוסס,
אני יוצא נקי כזה, בשעה שהוא נכנס.
ג'וני מסתובב איתי בלילה בשכונה,
הולכים להוציא כסף ואיפה לעזאזל יש מכונה?
פתאום באמע בן-יהודה הוא יורד על המדרכה,
סופר בלב, אני חושב, חמישים שכיבות סמיכה.
ג'וני בא, זה משמח.
לפעמים יש יין זול, לפעמים פיסת סיגריה.
ג'וני בא, אז אני שוכח
לרגע מהכל.
ג'וני שר איתי את השירים של פעם,
מנסים לחשוב על משהו ישן, שלא ניגנו ממזמן,
אז הוא נזכר בעוד שיר זר של יהודה עמיחי,
"מכיר את זה?" הוא מנסה, "אוי, כמה שזה יפה, בחיי..."
ג'וני בא, זה משמח.
לפעמים יש יין זול, לפעמים פיסת סיגריה.
ג'וני בא, אז אני שוכח
לרגע מהכל.
"אם שום דבר בחוץ כבר לא יקרה?
אם שום דבר בפנים לא יסתדר?"
"תרגע,אני נמצא עכשיו איתך,חבר"
"אם כל מי שרחוק לא יתקרב?
אם כל מי שקרוב לא ישאר?"
"תרגע, אני נמצא עכשיו איתך, חבר".
ג'וני כאן.
אריק ברמן פשוט מעולה.
לכל אחד יש ג'וני, כנראה. מישהו כזה, שאפשר לסמוך עליו, שתמיד יעודד ויקשיב לכל הבעיות.
אני חושבת שאני ג'וני של הרבה אנשים, לא יודעת אם זה נכון או לא..
יש לי כל מיני אנשים שהם סוג של, שאפשר לדבר איתם מדי פעם.
אבל אני צריכה ג'וני כזה משלי, אחד. שאפשר לספר לו הכל, שתמיד יקשיב, שלא ייצחק עליי.. מישהו שלא יכיר את האנשים שלי, כדי שאני אוכל להתלונן גם עליהם לפעמים בלי להרגיש אשמה, כי כולנו לפעמים כועסים גם על החברים הכי טובים.
עייפה קצת מהזמן האחרון,
הטיפשה.
שפיתחה משהו לעברית, והאמת שאין לה בעיה עם זה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
