מחיה עם כף יד אחת...
בלוג של מאטיס אברמוביץ' |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
אימונים באומנוניות לחימה
שמתי לב בביקורים שלי בחוגים ובקבוצות של מורים אחרים שאפשר לחלקם לשני סוגים של אימונים. סוג אחד הוא בשביל ללמוד, להתקדם, להשתפר. האימונים מפרכים, קשים עם מיקוד בעקרונות כלליים של התמודדות עם כוח תוקף והפעלה נכונה של הגוף והנפש במצבי קרב. יש חוגים כאלה אפילו בתחום של אומנויות לחימה מסורתיות, כאשר לומדים להשתמש בכלי נשק ובתרגילים שאינם ישימים בעולם המודרני. סוג כזה של מורים ותלמידים מעוררים בי כבוד ואהדה.
אבל קיים עוד סוג של "לוחמים", שמאמנים ומתאמנים כידי להנאות. ובעיקר להנאות. המורה בחוג כזה אינו ממש דואג לשיפור יכולות וכישוריו של תלמידיו. הוא פשוט יוצר אווירה נעימה, מככב כמרצה ושחקן, גורם להנאה ומצב רוח נעים בקבוצה. עם להסתכל בעין בוחנת על מורה כזה יתברר שהוא בעצמו כבר מזמן איבד את תכונות הלוחם שלו ומשקיע רק בכישוריו הראוותניות מול קהל. מעניין, שגם מהזרם הזה אני מוצא מה ללמוד.
כן, בהחלט, לוחמים לא מגדלים שם, אבל המשחק הזה מעולה למטרות השיווק שקיימות בעסק הקטן והפרטי שאני מנהל. גם לי יש חשיבות למשוך את תשומת ליבם ולהרשים את התלמידים הפוטנציאליים. רק דבר אחד, דבר חשוב - עלי לזכור ותמיד להקפיד להעביר בראש את קו ההפרדה בין "הפוזות" והידע והיכולות המקוריים של אומנות לחימה בה אני עוסק, תמיד לדעת בעצמי איפה הגבול בין המשחק והאשליה לבין האמת הפנימית של וו-שו (קונג פו). יש ספורט, יש ראווה, יש קרבות זירה, יש הגנה עצמית ברחוב העכשווי ויש טכניקות היסטוריות שנוצרו פעם למצבי קרב של העבר.
כמובן שבמקביל לכל זה קיים התחום של התפתחות פנימית, נפשית, רוחנית. אבל זה כבר סיפור אחר...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: