" רצח לא ברור "

פרק 12 :]

כעבור משהו כמו שלוש וחצי שעות בן והחברים שלו החזירו אותי ואת דנה אלי הביתה .

" היה מה זה כייף , תודה " אמרנו לכולם ונכנסנו הביתה .

הורי ישבו בסלון , כאשר נכנסנו הביתה הם ביקשו ממני לשבת .

דנה רצתה ללכת לחדר ואני ביקשתי שהיא תישאר .

התיישבנו שנינו על הספה הגדולה " מה ? " שאלתי מחכה לשיחה הקרבה ..

אמא : " תקשיבי חמודה שלי , אני רוצה לבקש ממך משהו "

אני : " מה אמא ? "

אמא : " בקשר לפסיכולוגית שלך " ומיד עשיתי פרצוף " אל תעשי פרצוף , את חייבת להיות אצלה לפחות בחודשים הקרובים , אני מבקשת ממך שתלכי אליה ברוח טובה ! "

אבא : " תספרי לה מה את מרגישה , מה כואב לך , למה כל כך קשה לך , תרגישי איתה הכי חופשייה , אין לך מה לדאוג , היא לא תספר שום דבר עליך "

אמא : " בדיוק , חוץ מזה שזה יכול לעשות לך אך ורק טוב ! "

אני : " איך זה יכול לעשות לי טוב בדיוק ?! ולמה אני חייבת להיות אצלה !? " שאלתי בעצבים , למה צריך לעשות מה שהם אומרים ? אוף כל כך מעצבן .

אמא : " מתוקה שלי , זה יעשה לך טוב לדבר עם מישהו , זה מאוד משחרר , באמת "

אבא : " חוץ מזה שאת לא חייבת אבל זה מאוד כדאי ועדיף "

אני : " למה ? "

אבא : " קודם כל הרופאים אמרו לנו שזה כדאי , דבר שני את נמצאת בטראומה ואנו רוצים לפתור זאת "

אני : " טוב "

אמא : " מה טוב ? "

אני : " טוב , הבנתי , אפשר ללכת לחדר ? "

אבא : " אנחנו רציניים קרן , את חייבת להפסיק להתחבאות בתוך תוכך ! "

אני : " אני לא , תפסיקו להתערב בחיים שלי , זה החיים ש ל י ! " הדגשתי כל מילה ומילה .

דיי כמה אפשר להתערב ?! כמה !!!

אמא : " אנחנו עושים זאת למענך ולטובתך ! "

אני : " הבנתי , טוב אין לי ראש לזה אמא , אני עולה לחדר , לילה טוב " אמרתי וקמתי ממקומי .

דנה עשתה פרצוף עצוב ובאה אחרי .

-

דנה : " אולי כן ? " שאלה לאחר מספר דק' של שקט מוחלט .

אני : " מה כן ? " שאלתי כלא מבינה .

דנה : " אולי תקשיבי להורים שלך ? אול..."

לא , עכשיו גם דנה מתערבת בזה !? כמה אפשר אנשים !

אני : " דיי דנה אל תתחילי גם את אוקי !? "

דנה : " ברצינות קרן , באמת כדאי לנסות , אולי זה יהיה טוב דווקא "

אני  : "אם ההורים שלך יגידו לך ללכת , את תלכי ? "

דנה לא ידעה מה לענות לי ולכן שתקה " את רואה ?! "

דנה : " לא נכון , אני לא יודעת  אולי הייתי הולכת , מה אכפת לך ? תנסי כמה פעמים , לא ילך טוב תפסיקי "

-

שרית : " אני לא יודעת מה לעשות " אמרה בייאוש .

ירון : " אני חושב שכדאי שהפעם נערב את בן , הוא יצליח לשכנע אותה "

שרית : " אתה חושב ? "

ירון : " אני אפילו בטוח "

שרית הרימה את הטלפון וחייגה את מספרו של בן " בני אתה יכול לבוא ? אני ואבא רוצים לדבר איתך " אמרה ברגע ששמעה את קולו .

כעבור מספר דק' בן הגיע הביתה .

הוא ישב בסלון על אחת הספות " בני תקשיב , אנחנו חייבים עזרה ממך "

בן :  " אני מקשיב ..."

שרית : " אנחנו רוצים שקרן תלך אל הפסיכולוגית והיא לא מוכנה "

בן : " נו היא כבר הלכה פעם אחת , חוץ מזה מה אני קשור לזה ?! "

ירון : " אל תשחק אותה ראש קטן , אתה יודע שיש לך השפעה עליה "

בן : " נכון אבל זה לא קשור , זה עניין שלה אם היא תלך או לא "

שרית : " מה אכפת לך ? זה יעשה לאחותך רק טוב "

בן : " טוב , אני יעלה לדבר איתה , אבל בכל זאת אני לא חושב שזה רעיון טוב , אתם צריכים להניח לה לנפשה "

ירון : " טוב בן , תודה " אמר והם חייכו אליו .

-

" כן " אמרתי ובן נכנסתי לחדרי .

בן : " אפשר ? "

אני : " כן בטח , שב " חייכתי חיוך קטן .

בן : " אני רוצה לדבר איתך על משהו ..."

אני : " מה ? " אמרתי מנסה להבין מה הוא רוצה לומר .

-

שרית : " אני חושבת שהוא לא הצליח "

ירון : " למה את חושבת ? תחכי תני לזה קצת זמן " אמר ולא איחרה הצעקה ..

-

" למה נראה לך ?!  " צעקתי .

בן : " אל תצעקי עלי , אני בסך הכל מדבר איתך לטובתך אוקי ? "

אני : " ואוו " .

בן : " מה ואוו ? זה יכול דווקא נחמד בשבילך "

אני : " לא רוצה " אמרתי בפשטות , העיקר שירד ממני .

בן : " בשבילי את גם לא רוצה ? "

הבטתי בעיניו המתחננות , לא יכולתי שלא להסכים " בן אני עושה את זה בשבילך , וזה רק בגלל שאני יודעת שאם זה היה הפוך היית מקשיב לי " אמרתי והוא חייך חיוך מטופש " מה אתה מחייך ?! "

בן : " לאב יווווו " צעק וחיבק אותי .

דנה חייכה גם היא על קח שהסכמתי סוף כל סוף " בן מה זה ההשפעה הזאת ? "

בן  :" ואללה לא יודע " חייך .

דנה : " אתה יוצא עכשיו שוב ? "
בן : " לא איזה "

דנה : " אה .."

בן : " אבל טל בא אלי , הוא ישן אצלי ומחר אנחנו הולכים אולי לים "

דנה : " יאא , גם אני רוצה " היא אמרה ואני נתתי לה מכה קטנה ברגל .

בן : " תבואו איתנו " חייך .

דנה : " רוצה ? " אמרה בקולה המתחנן .

הבטתי בעיניה " כלב " אמרתי לה .

דנה : " למה כלב ? "

אני : " כי תראי איך את מתחננת " חייכתי עוד חיוך קטן .

בן : " יאללה קרן , אל תהיי כבדה בואי נלך "

כמובן שלבסוף הסכמתי .

עם קצת שכנוע ממש טיפה , אני בפנים ....

-

יום שני הגיע , השעה הייתה 11:00 בבוקר , לא הספקתי לסיים את החלום וכבר העירו אותי בקפיצות וצעקות " ים , ים הולכים ל.....י – ם ! " אלה היו דנה , בן וטל .

פקחתי את עיניי ואמרתי בעצבים " אני לא באה " וסגרתי שוב את עיניי .

הם נעמדו שלושתם ואמרו : " מה ? למה ? "

אני : " מה אתם מפגרים ? מה אתם מעירים אותי ככה ?! כמעט קיבלתי התקף לב "

דנה : " סליחה " אמרה בקולה העצוב והציני .

בן : " כן זהו , סליחה " אמר גם הוא ואחריו גם טל .

קמתי והתארגנתי .

לבשתי את בגד הים הבקיני שלי - התכלת ומעליו שמלת מיני לבנה .

לבסוף כאשר היינו מוכנים כולם .

יצאנו אל האוטו .

התיישבתי בכיסא הקדמי שליד בן .

טל נכנס למכוניתו .

דנה חשבה לאיזה אוטו להיכנס אבל בן וטל עזרו לה כאשר אמרו לה שטל אוסף עוד שני ילדים ולכן נכנסה למכוניתו של אחי בן .

=

" הלו ? " עניתי לפלאפון שצלצל שעות .

אמא : " איפה את מתוקה ? "

אני : " הלכתי לים עם בן וחברים שלו ודנה ."

אמא : " ואוו , באמת ? אני שמחה שסוף כל סוף יצאת לבלות .."

אני : " סבבה " אמרתי ביובש , עדיין כעסתי שהיא הייתה צריכה לתת לבן להתערב בכל הקטע של הפסיכולוגית הזאת .

אמא : " תקשיבי מותק , קבעתי לך לפסיכולוגית מאמוש "

אני : " טוב "

אמא : " זה מחר בשעה חמש אחר הצהריים "

אני : " טוב "

אמא : " טוב אני לא יפריע , תיהנו "

אני : " תודה "

אמא : " נדבר ביי חמודה שלי "

וניתקתי את הטלפון .

הגענו לים , פרסנו סדינים גדולים על החול והתיישבנו כולם .

אומנם היה לי קצת קשה ללכת ופתאום להתחיל לשמוח ,

אבל אין מה לעשות , למרות הצער והכאב שכל כך עמוק בתוכי , אני חייבת להמשיך הלאה , אני חייבת להבין שאין דרך חזרה !

ושאם אני אשב בבית ואבכה בלי הפסקה זה לא יעזור לקיומם של החברים שלי , החברים שנלקחו ממני .

חוץ מזה , אני בטוחה שגם לדנה קשה , אבל היא עדיין לקחה את זה אחרת ..